Part 1 here

בראשית פרשת ויצא פרק כט

(א) וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם: (ב) וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר: (ג) וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ: (ד) וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ: (ה) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֖ם אֶת־לָבָ֣ן בֶּן־נָח֑וֹר וַיֹּאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ: (ו) וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן: (ז) וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ: (ח) וַיֹּאמְרוּ֘ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן: (ט) עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא: (י) וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ:

(1) Then Yaakov went on his journey, and came to the land of the children of the east. (2) He looked, and behold, a well in the field, and, behold, three flocks of sheep lying there by it. For out of that well they watered the flocks. The stone on the well’s mouth was large. (3) There all the flocks were gathered. They rolled the stone from the well’s mouth, and watered the sheep, and put the stone again on the well’s mouth in its place. (4) Yaakov said to them, “My relatives, where are you from?” They said, “We are from Haran.” (5) He said to them, “Do you know Lavan, the son of Nahor?” They said, “We know him.” (6) He said to them, “Is it well with him?” They said, “It is well. See, Rachel, his daughter, is coming with the sheep.” (7) He said, “Behold, it is still the middle of the day, not time to gather the livestock together. Water the sheep, and go and feed them.” (8) They said, “We cannot, until all the flocks are gathered together, and they roll the stone from the well’s mouth. Then we water the sheep.” (9) While he was yet speaking with them, Rachel came with her father’s sheep, for she kept them. (10) It happened, when Yaakov saw Rachel the daughter of Lavan, his mother’s brother, and the sheep of Lavan, his mother’s brother, that Yaakov went near, and rolled the stone from the well’s mouth, and watered the flock of Lavan his mother’s brother. (Bereishit 29:1-10)

When he arrives in Lavan’s town Yaakov displays great strength; once again, we are force to wonder just how different Esav and Yaakov truly are. Yaakov behaves in a manner that conjures up memories of his mother’s behavior as he waters the parched flock. Without a word, Yaakov shows that he is worthy, that he is the son of Rivka. For the first time, Yaakov displays a character trait we have not yet seen in him. Now, Yaakov performs an act of chesed.

The text of the verses that follow paint a striking picture, a complex personality profile: Yaakov is destitute; he is both humble and willing to work, and most importantly, his love for Rachel is absolute. Again, the scene must be contrasted with the servant of Avraham. This time there is no jewelry, only seven years of labor to earn the hand of his beloved Rachel in marriage.

בראשית פרשת ויצא פרק כט

(יא) וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ: (יב) וַיַּגֵּ֨ד יַעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֙יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן־רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ: (יג) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת־שֵׁ֣מַע׀ יַעֲקֹ֣ב בֶּן־אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבֶּק־לוֹ֙ וַיְנַשֶּׁק־ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה: (יד) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמּ֖וֹ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים: (טו) וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב הֲכִי־אָחִ֣י אַ֔תָּה וַעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ: (טז) וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל: (יז) וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה: (יח) וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה: (יט) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי: (כ) וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ:

(11) Yaakov kissed Rachel, and lifted up his voice, and wept. (12) Yaakov told Rachel that he was her father’s brother, and that he was Rivka’s son. She ran and told her father. (13) It happened, when Lavan heard the news of Yaakov, his sister’s son, that he ran to meet Yakkov, and embraced him, and kissed him, and brought him to his house. Yaakov told Lavan all these things. (14) Lavan said to him, “Surely you are my bone and my flesh.” He lived with him for a month. (15) Lavan said to Yaakov, “Because you are my brother, should you, therefore, serve me for nothing? Tell me, what will your wages be?” (16) Lavan had two daughters. The name of the elder was Leah, and the name of the younger was Rachel. (17) Leah’s eyes were weak, but Rachel was beautiful in form and attractive. (18) Yaakov loved Rachel. He said, “I will serve you seven years for Rachel, your younger daughter.”(19) Lavan said, “It is better that I give her to you, than that I should give her to another man. Stay with me.”(20) Yaakov served seven years for Rachel. They seemed to him but a few days, for the love he had for her. (Bereishit 29:11-20)

The days and years fly by; at last, Yaakov the earnest, honest, hard worker, reminds his boss that the time for his marriage has arrived:

בראשית פרשת ויצא פרק כט

(כא) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ: (כב) וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה: (כג) וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ: (כד) וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה: (כה) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי: (כו) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה: (כז) מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:

(21) Yaakov said to Lavan, “Give me my wife, for my days are fulfilled, that I may go in to her.” (22) Lavan gathered together all the men of the place, and made a feast. (23) It happened in the evening, that he took Leah his daughter, and brought her to him. He went in to her. (24) Lavan gave Zilpah his handmaid to his daughter Leah for a handmaid. 25) It happened in the morning that, behold, it was Leah. He said to Lavan, “What is this you have done to me? Did I not serve with you for Rachel? Why then have you deceived me?” (26) Lavan said, “It is not done so in our place, to give the younger before the firstborn. (27) Fulfill the week of this one, and we will give you the other also for the service which you will serve with me yet seven other years.” (Bereishit 29:21-27)

In the morning Yaakov is shocked to discover that he has been played for a fool. Lavan had deceived him; the woman he found in his bed was Leah, the elder sister of his beloved Rachel. Yaakov is outraged; he confronts his father in law, and demands that Lavan explain his audacity and duplicity. Lavan’s response is a slap in the face:

בראשית פרשת ויצא פרק כט

(כו) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה: (כז) מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:

(26) Lavan said, “It is not done so in our place, to give the younger before the firstborn. (27) Fulfill the week of this one, and we will give you the other also for the service which you will serve with me yet seven other years.” (Bereishit 29:26,27)

Lavan snaps back at Yaakov: Here, we maintain the proper order between siblings, we protect the natural rights of the elder before the younger.

Although Yaakov knows that he shouldn’t be shocked by deceit when dealing with a person like Lavan,[14] it is not Lavan who is on his mind. Yaakov intuits that this is a punishment from God for his own act of deception.[15] In the darkness of the night, he was blind to the true identity of his companion. He had been unable to distinguish between the two sisters, just as his father had been blind to Yaakov’s true identity when he impersonated his brother Esav.

The unlikely marriage of Yaakov and Leah began with a strange point of commonality: each of them had impersonated a sibling to fool an unsuspecting victim. Perhaps he and Leah could somehow make their marriage work, for Yaakov could not judge her without judging himself.

Yaakov invested seven more years of work to earn the hand of Rachel in marriage. Yaakov, who perhaps more than anything desired an uncomplicated life, suddenly found himself entangled in incessant complexity and intrigue. Being married to two sisters would be quite a challenge. Especially when we realize that each sister wanted what the other had.

בראשית פרשת ויצא פרק כט

(כח) וַיַּ֤עַשׂ יַעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: (כט) וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה: (ל) וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת: (לא) וַיַּ֤רְא ה֙' כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה:

(28) Yaakov did so and fulfilled her week. He gave him Rachel his daughter as a wife. (29) Lavan gave Bilhah his handmaid, to his daughter Rachel, to be her handmaid. (30) He went in also to Rachel, and he loved also Rachel more than Leah and served with him yet seven other years. (31) Hashem saw that Leah was hated, and he opened her womb, but Rachel was barren. (Bereishit 29:28-31)

Rachel desperately wanted a child,[16] and Leah, who had many children, pined for her husband’s love and affection.[17]

The tension reaches a crescendo on what appears to be a completely ordinary day, which differs in only one small detail: On this day, Leah’s eldest son Reuven finds a particular plant, and brings them to his forlorn mother[18]:

בראשית פרשת ויצא פרק ל

(יד) וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ: (טו) וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ: (טז) וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא:

(14) Reuven went, in the days of wheat harvest, and found duda’im in the field, and brought them to his mother, Leah. Then Rachel said to Leah, “Please give me some of your son’s duda’im.” (15) She said to her, “Is it a small matter that you have taken away my husband? Would you also take away my son’s duda’im?” Rachel said, “Therefore he will lie with you tonight in exchange for your son’s duda’im.” (16) Yaakov came from the field in the evening, and Leah went out to meet him, and said, “You must come in to me; for I have hired you with my son’s duda’im;” and he lay with her that night. (Bereishit 30:14-16)

These dudaim,[19] which have been associated with mandrakes, have been reputed to possess several qualities:[20] they are an aphrodisiac[21] and enhance fertility,[22] but they are also reportedly a hallucinogenic substance.[23]

Apparently, Leah wants the aphrodisiac to attract her husband who loves another more than he loves her. Her sister, the “competition,” wants the duda’im to resolve her infertility.[24] One wonders, what Reuven was doing with them himself – other than helping his mother? Could the other properties of the duda’im[25] shed light on the episode between Reuven and Bilhah, explaining Reuven’s clouded judgment and enflamed passions?[26]

The two sisters barter between them, and a deal is struck; Yaakov is moved like chattel (or worse) and perhaps not for the first time, the sisters decide among themselves with whom Yaakov will sleep.[27] As a result of the deal they strike, each gets what they she was seeking: Leah is given quality time with Yaakov,[28] while Rachel gets the cure that she believes will help her achieve her goal of motherhood.[29]

We wonder if the act of being bartered reminded Yaakov of his own bartering, when he exchanged some beans for his brother’s birthright? There is at least one linguistic clue that points us in this direction:

בראשית (פרשת ויצא) פרק ל פסוק טז

וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא:

Yaakov came from the field in the evening, and Leah went out to meet him, and said, “You must come in to me; for I have surely hired you with my son’s mandrakes.” He lay with her that night. (Bereishit 30:16)

בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כט

וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף:

Yaakov cooked a stew and Esav came from the field, and he was exhausted. (Bereishit 25:29)

In both of these instances it seems that the object that was “sold” in exchange for produce was not the sort of thing that can be bought.

בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק ל - לד

(ל) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃ (לא) וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃ (לב) וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃ (לג) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃ (לד) וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קׇם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃

 (30) Esav said to Yaakov, “Please feed me with that very red stew, for I am exhausted.” Therefore, his name was called Edom. (31) Yaakov said, “First, sell me your birthright.”(32) Esav said, “Behold, I am about to die. What good is the birthright to me?” (33) Yaakov said, “Swear to me today,” and he swore to him and sold his birthright to Yaakov. (34) Yaakov gave Esav bread and lentil stew. He ate and drank, rose up, and went his way, and Esav despised the birthright. (Bereishit 30:34)

Does Yaakov sense the irony of two siblings, the younger and older, once again trading for something sacred? Does Yaakov experience catharsis, sensing that he deserves this treatment?[30] Is his lack of resistance an indication that he knows that he must accept it, just as he accepted his marriage to Leah? Although his statement to his father, “I am Esav your firstborn,” may have been technically true after he purchased the birthright, Yaakov understands that as a result he must live the life of that firstborn as well - and that includes being married to Leah.

Though Yaakov could perhaps defend his actions, he most certainly lived with the consequences. The wealth that he accrues, perhaps by virtue of having received the blessing for physical plenty, comes only as a result of twenty years of hard labor, and even then, only when he manages to outsmart Lavan. We sense that all the trials and tribulations endured by Yaakov were designed to repair – to create what rabbinic literature describes as a tikkun – his questionable, though perhaps defensible, behavior of his youth.

Now that he has been somehow cleansed, uplifted, “repaired” through these “tikkunim” Yaakov is ready to return home. Esav is waiting for him, but this is not the same Yaakov. One more tikkun will still be needed before the confrontation with Esav – a powerful tikkun which will reveal that a new identity, a force to be reckoned with, called Yisrael, is about to emerge. That tikkun lies just ahead.[31] That final tikkun can only be accomplished by a spiritually enlightened, powerful Yaakov who has faced his past and elevated it, is now ready to return to the promised land and set God’s promise in motion.

----------------------------

[14] Lest one think this statement contains an unfair assessment of Lavan, a careful reading of Lavan’s role which includes “mirroring”, manipulation and deceit, can all be discerned in chapter 24.

[15] See Rabbi Chaim Joseph David Azulai (Chida) in his Nahal Kedumim Parashat Vayetze.

נחל קדומים בראשית פרשת ויצא

(י) ויאמר לבן לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה. רמז לו ענין הבכורה והברכות שנטלם מעשו שהוא הגדול ונטלם ממנו לז"א לא יעשה כן במקומינו כלומר לא יעשה כמעשיך שאתה הצעיר ודחית הבכור לא יעשה כן במקומינו דייקא כי במקומך עשית כן אבל במקומינו לא יעשה לתת הצעירה לפני הבכירה. (צידה לדרך). ואפשר לומר דזה כיון יעקב ע"ה באומרו מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימיתני ויש לדקדק מ"ש מה זאת עשית לי נראה יתר ואפשר שכונתו מה זאת למה עשית לי שאני קטן וזו לעשו שהוא הגדול. וכי תימא שאני לקחתי הבכורה והברכה ואני גדול הלא ברחל עבדתי עמך זה היית יכול בסתם אבל אני פירשתי הלא ברחל למה רימיתני שגנבת דעתי שאתה מרוצה.

[16] Bereishit 30:1-2.

בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק א - ב,

(א) וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי: (ב) וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן:

Rachel saw that she had not born children to Yaakov, and Rachel became envious of her sister. She said to Yaakov, "Give me children! If not, I am dead! Yaakov grew angry at Rachel and he said, "Am I in place of God who has kept from you fruit of the womb?

[17] The pain of Leah is particularly felt when she names her children.

[18] Tzror Hamor Bereishit 30:14

צרור המור על בראשית פרק ל פסוק יד

אחר כך אמר וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה, להשלים תאות אמו

[19] Aryeh Kaplan in “The Living Torah” notes on this verse:

duda’im

  (Targum; Ibn Ezra; Radak, Sherashim; Josephus). Dudaim in Hebrew, from the word dodim denoting passion or carnal love (Radak, Sherashim; cf. Ezekiel 16:8, 23:17, Proverbs 7:16). It was called this because of its use as an aphrodisiac and fertility potion (Midrash Ne'elam, Zohar 1:134b). The mandrake (mandragora officinarum) is a herb of the beladonna or potato family. It has a thick perenial root, often split down the middle, like the lower limbs of the human body. Stalkless, it has large leaves that straddle the ground and violet flowers (cf. Rashi). In the spring, its yellow fruit, the size of a tomato, ripens. This fruit can have an intoxicating fragrance (Song of Songs 7:14). 

The variety found by Reuben was a rare, extinct species that gives off deadly fumes when pulled from the ground (Midrash Aggadah on Genesis 49:14, quoted in Tzeror HaMor as Midrash HaGaluy; Toledoth Yitzchak on Genesis 49:14. Cf Niddah 31a; Josephus, Wars 7:6:3). In the Talmud, there appears to be a dispute as to whether Reuben brought home the violet flowers, the fruits or the roots (Sanhedrin 99b). Other sources indicate that he brought home two fruits (Tzava'ath Yissachar 1:3,5,7; Josephus, Antiquities 1:19:8). 

Obviously, the Patriarchs and Matriarchs knew how to use these plants in mystical ways (Genesis 30:37). Still, Rachel did not bear children because of the mandrakes, but because of her prayers (Genesis 30:2, 30:22; cf. Zohar 1:157b). According to one ancient source, Rachel did not eat the mandrakes, but offered them to God (Tzava'ath Yissachar 2:6).

[20] See Seforno Bereishit 30:15, Alshech 30:14,15

ספורנו בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק טו

המעט קחתך את אישי. שלא היה לך להסכים שתהיי את צרתי כאמרו ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (ויקרא יח, יח):

ולקחת גם את דודאי בני. להוסיף אהבתך ושנאתו אותי:

לכן ישכב עמך הלילה. שתקדם פעולת הדודאים וסגולתם בך לפעולתם בי ולא יגיעך נזק במה שתתני לי מהם עתה כי לא יחדל מי שימצא מהם בעדי אחרי כן כל שכן בהיותם הפקר כמו שאז"ל:

אלשיך על בראשית פרשת ויצא פרק ל  

(יד) ראוי לשום לב, א. באומרו המעט קחתך את אישי, כי הלא אדרבה היא לקחה את איש רחל. וגם איך הודה לה ותאמר לכן ישכב כו'. ב. האם בשכירות היה מזדווג עם לאה. ואם הוא שהיה הזמן מתחלק בין ארבעת נשיו והיה אז זמן רחל ועל כן שכרה לאה ממנה הלילה, למה לא המתינה עד בא זמנה. ג. שאם ליל עונת רחל היתה, איך אמרה המעט קחתך את אישי, הלא לא לקחה כי זמן רחל היה. ד. כי הלא כמו זר נחשב צאת לאה לקראתו לאמר אלי תבא כי שכור שכרתיך. ה. כי מלת שכר מיותרת והיה לו לומר כי שכרתיך וכו'…י. למה הודיענו התורה שהליכת ראובן היתה בימי קציר חטים:

ונבא אל הענין והוא כי כפי הנראה בראות יעקב כי ללאה ארבעה בנים ולכל אחת מהאמהות שנים שנים ורחל עקרה, היה מתמיד יותר באהל רחל מאצל לאה והלחנות, אולי תפקד בזכות מתייחסת לאיזו לילה מהיתרים אצלה, ועל כן אפשר היה קנאת ראובן כשבלבל יצועי אביו שהיתה במקום רחל, ואמר לא די בחיי רחל כי אם גם אחרי מותה כו', כי היה עושה עיקר דירתו באהל בלהה כאשר באמנה אתו רחל ובאהל המיוחד לרחל. ובזה יצדקו הכתובים והוא כי כאשר מצא ראובן דודאים בשדה אשר בטבע מכינים את האשה להתעבר, וראה כי אמו עמדה מלדת, על כן ויבא לאמו להכין אותה ולסעדה להתעבר. וכראות רחל כך מרוב תשוקתה מנהמת לבה ללדת אמרה תני נא לי מדודאי בנך לומר כי היא צריכה יותר:

(טו) אז אמרה לה המעט קחתך את אישי שהוא אצלך יותר ולא בקצבה. על כן השיבה רחל לכן ישכב עמך הלילה כו'. אז אמרה לאה בלבה, הנה לפני שלשה דברים לזכות בהם, אחד כי הנה נתתי שפחתי לאישי. ועוד שנית כי מה לי טוב מבלתי השען על הכנות טבעיות לאכול מדודאים, כי היא שאלה מדודאי בנך שהוא מקצתם ואני אתנם לה כולם כאומרה תחת דודאי בנך, וכן אמרה היא בדודאי בני, שהוא כולם, להורות כי שתה כל בטחונה בה', כי היא זכות שתעמוד לה, כי על כן אפשר ששהתה רחל מלפקד עד אחר שילדה לאה שני בנים ובת אחר ענין הדודאים, ואחר כך ויזכור אלהים את רחל כלומר אלהים ולא מהדודאים, כי אדרבה על הדודאים שהתה, בל תחשוב שהם שעמדו לה, אך בהיות אחר זמן יוכר כי זכר אותה אלהים, ועל כן שהתה על שהראית כי שמה בטחון מה בדודאים. עוד שלישית כי עשתה בחכמה כמעשה דרבן שמעון בן יוחאי שעל שיתה שומה האשה ההיא דבקות וחשק אישה בלבה פקד אותה ה', כן עשתה לאה בהראותה החשק הנמרץ הזה בצאתה למען תעזר מזה גם כן ליבנות יותר מהצדיק ההוא:

ועל אשר הערנו מענין התורה שיצאו מההריון ההוא, והיות שם שכינה כמו שאמרו ז"ל, ועל השתדלותה שישכב עמה בלילה הוא ולא עצרה כח עד בא ליל עונתה להמתין, עם חסרון ה"א ממלת ההוא, יהיה בשום לב אל הודעת התורה שהיה לכת ראובן בימי קציר חטים, לא על חנם הודיעה לנו התורה דבר בלתי צריך כזה, כי מה לדודאים אצל החטים או אל היות בימי קציר החטים, אך אין ספק כי בתחלת הענין רמזה תורתינו התנצלות אל לאה בל תראה כרודפת לשכב את אישה, גם טעם אל צאת הריון קדוש ובייחוד היותו נושא דגל התורה, ואחשוב - גם שלא מצאתי גילוי זולתי הנזכר - כי אפשר שהיה הלילה ההוא ליל שבועות הוא מתן תורה, וה' יצילנו מלומר בתורתו דבר אשר לא הוא חלילה, והוא כי כאשר נתייחס חג הפסח אל קציר השעורים כן חג השבועות אל קציר החטים, כי על כן בפסח היה קרב עומר השעורים ובחג השבועות שתי הלחם מהחטים, ובפירוש יחסה תורתינו חג השבועות אל קציר החטים, באומרה על חג השבועות בפרשת כי תשא בכורי קציר חטים, וזכר לדבר אמרו בבראשית רבה (עב) וילך ראובן בימי קציר חטים ביכור כל מיני כו' ופרשת משפטים וחג הקציר כו':

ובזה יתכן כי זה מאמר הכתוב וילך ראובן בימי קציר חטים הוא ערב שבועות שאנו מצווים לקצור חטים באופן שהלילה הוא ליל שבועות הוא ליל מתן תורה, כי אין ספק שלא תדבר התורה ותאמר סימן זה על קציר חטים משולל מצוה, רק על ימי קציר חטים המצווים מאתו יתברך, וכן קציר חטים עולה במספר קטן כמספר ליל שבועות, ולפי זה, הלילה שאמרה רחל היא ליל שבועות. ובזה מצאתי ראיתי טוב טעם אל מאמר רחל באומרה לכן ישכב עמך מה ההטבה הגדולה הזאת האם יחסר ללאה לילה אחרת, אך דבר גדול דברה לה לכן ישכב עמך הלילה כי בכל מקום אומר הלילה הזה כד"א הוא הלילה הזה לה' וכאן אין אומר הזה, לרמוז ישכב עמך הלילה עצמו, הוא זכות הלילה, שהוא ליל רצון של מתן תורה, ועל כן יצא יששכר שכל תורת ישראל היה בשבטו, וזהו אומרו בן חמישי לרמוז אל חמשה חומשי תורה, ועל כן לא תאשם חלילה בצאתה לקראתו כאחת הריקות לומר אלי תבא וששכרה אותו שנראה ח"ו כדאי בזיון. נמצאו כי ארבעה דברים כוונה לאה לעשות במעשה הזה השלשה שהזכרנו והרביעי הזה:

[21] See Zohar Berirshit 140b,165b.

זהר מנוקד/תרגום/ חלק א דף קמ/ב

אָמַר רִבִּי יִצְּחָק, אַל תִּקְרֵי הַדּוּדָאִים אֶלָּא הַדּוֹדִים, זְהוּ הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה שֶׁהֵם דּוֹדִים וְרֵעִים זֶה עִם זֶה. רַב נַחְמָן אָמַר, דּוּדָאִים מַמָּשׁ. מַה הַדּוּדָאִים מוֹלִידִים אַהֲבָה בָּעוֹלָם, אַף הֵם מוֹלִידִים אַהֲבָה בָּעוֹלָם. וּמַאי נָתְנוּ רֵיחַ, כִּשְׁרוֹן מַעֲשֵׂיהֶם לָדַעַת וּלְהַכִּיר לְבוֹרְאָם.‏

זהר מנוקד/תרגום/ חלק א דף קסה/ב

‏]וַיֵּלֶךָ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּדֶה וְגוֹ'. שָׁנִינוּ, כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אֵין מִתְבָּרֶכֶת אֶלָּא בְּצַד יָמִין, וּמִשּׁוּם כָּךְ, בְּעוֹד שֶׁמִּתְעוֹרֵר הַיָּמִין לְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, הַשְּמֹאל לֹא תְסַיַּע לְשָׁם, שֶׁהֲרֵי הַיָּמִין מוֹצֵא עִלָּה בַּכּוֹס הַהִיא לְעוֹרֵר כְּלַפֵּי הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְהַסֵּתֶר הַזֶּה, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן, זֶה צַד הַדָּרוֹם, מִשּׁוּם כָּךְ דִּגְלוֹ בַּדָּרוֹם, שֶׁהוּא רֹאשׁ לִשְׁנֵים עָשָׂר הַתְּחוּמִים, וּתְשׁוּקָתוֹ שֶׁל צַד הַדָּרוֹם לִמְצֹא עִלָּה וְתִקְרֹבֶת לַגְּבִירָה לְבָרֵךְ אוֹתָהּ.]‏

‏]מַה כָּתוּב? וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּדֶה. הָלַךְ לְחַפֵּשׂ בְּכָל אוֹתָם הַגְּנָזִים שֶׁלָּהּ, וּמָצָא בַּשָּדֶה הַזּוֹ אוֹתָם הַדּוּדָאִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, וְאוֹתָם שְׁנֵי כְרוּבִים שֶׁהֵם הַתִּקּוּנִים שֶׁלָּהּ, לְהָעִיר הִתְעוֹרְרוּת לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי בְּכָל אוֹתָם הַתִּקּוּנִים שֶׁל הַשָּדֶה הַזּוֹ אֵין תִּקּוּן שֶׁיְּעוֹרֵר כְּלַפֵּי מַעְלָה, רַק הַכְּרוּבִים.]‏

‏]מָתַי צַד הַדָּרוֹם מִתְעוֹרֵר אֵלֶיהָ לִמְצֹא עִלָּה לְבָרֵךְ אוֹתָהּ? בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, בִּזְמַן שֶׁמְּחַלֶּקֶת חֵלֶק שָׁלָל לְאוּכְלוּסֶיהָ, וְכָל קוֹצְרֵי הַשָּדֶה. מִיָּד - וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ. מַעֲלֶה רֵיחַ וְהִתְעוֹרְרוּתָם לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, הָעוֹלָם הַנִּכְסֶה, מִשּׁוּם שֶׁמֵּעִיר (שיעורר) בְּרָכוֹת לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן.]‏

]מַה כָּתוּב? וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּדֶה. הָלַךְ לְחַפֵּשׂ בְּכָל אוֹתָם הַגְּנָזִים שֶׁלָּהּ, וּמָצָא בַּשָּדֶה הַזּוֹ אוֹתָם הַדּוּדָאִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, וְאוֹתָם שְׁנֵי כְרוּבִים שֶׁהֵם הַתִּקּוּנִים שֶׁלָּהּ, לְהָעִיר הִתְעוֹרְרוּת לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי בְּכָל אוֹתָם הַתִּקּוּנִים שֶׁל הַשָּדֶה הַזּוֹ אֵין תִּקּוּן שֶׁיְּעוֹרֵר כְּלַפֵּי מַעְלָה, רַק הַכְּרוּבִים.]‏

]הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן לֹא מִתְעוֹרֵר לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא כְּשֶׁאוֹתָם דּוּדָאִים נוֹתְנִים רֵיחַ לַיָּמִין. כֵּיוָן שֶׁהֵם נוֹתְנִים רֵיחַ לַיָּמִין, וְהַיָּמִין מִתְעוֹרֵר לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מִיָּד הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן מִתְעוֹרֵר לִשְׁאֹל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. מַה כָּתוּב? וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. תֵּן לִי בְּרָכוֹת מֵאוֹתָהּ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל אוֹתָם דּוּדָאִים שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְצַד הַיָּמִין.]‏

[22] See R’ Dovid Tzvi Hoffman

רד"צ הופמן פרשת ויצא

וילך ראובן וגו'. מאורע זה התרחש סמוך למסירת זלפה כאשה ליעקב על ידי לאה, וכפי שיוצא מפסוק יח, כך שהולדת יששכר באה זמן קצר אחר הולדתו של גד, שהרי כל ששת בניה של לאה נולדו תוך כדי שבע שנים לכל היותר. - דודאים, מלשון דודי. בראשית רבה7), אונקלוס ויונתן וכן התרגום הסורי מתרגמים - יברוחין, והרי זה מה שמתורגם אצל השבעים μη~λα μανδραγορω~ν,8) mandragora vernalis, אותו צמח אשר באביב נותן ריח נעים9). פירותיו של צמח זה (מעין תפוחים קטנים) ושרשיו נחשבו בימי קדם תרופה לעקרות, אך לדעת הרמב"ן השורש בלבד "הוא שאומרים עליו האנשים שיועיל להריון", וגם בכך אין הוא בטוח, שכן מוסיף - "ולא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות המדברים בהם". מכל מקום, גם השם דודאים10), גם תיאורי נוסעים על השימוש בהם אצל הערבים וגם הערות בכתבים עתיקים, כל אלה מעידים שבדודאים נעשה שימוש לצורך זה. ועל ידי כך מובן המסופר כאן - רחל מבקשת לקבל מן הדודאים האלה, כדי להשתמש בהם להשגת הריון. תחילה לאה דוחה אותה. - המעט קחתך, כלומר, האם לא די שאת מועדפת על ידי בעלי? לפי ספורנו כוונתה של לאה לומר "שלא היה לך להסכים שתהי את צרתי, כאמרו11) ואשה אל אחתה לא תקח לצרור" וגו', פירוש לא ייתכן שכך תעשה אחות לאחותה. - ולקחת, מקור (בלשון עבר היתה התי"ו צריכה להיות דגושה), כלומר ולקחת את מבקשת וכו'. אך דומה שלאה אמרה זאת בצחוק, שכן מן המסופר יוצא, שנתנה את הדודאים לאחותה מיד, וכי על כן אומרת לה רחל לכן ישכב וגו', כלומר מכיוון שכל כך טובה היית. - שכר שכרתיך. אמנם יש בזה משום רמז לשם יששכר, אך אין בכך משום סתירה לביאורנו שם. - בלילה הוא. במקום ההוא, כמו לעיל יט, לג.

[23] See “The History and Uses of the Magical Mandrake, According to Modern Witches” BY ANGELICA CALABRESE JANUARY 12, 2016 https://www.atlasobscura.com/articles/the-history-and-uses-of-the-magical-mandrake-according-to-modern-witches

“In the Bible’s Book of Genesis, mandrake root helps Rachel conceive Jacob, and in Greek mythology, Circe and Aphrodite are thought to use it as an aphrodisiac. But its powers are not only mythical: a member of the nightshade plant family, mandrake contains hallucinogenic and narcotic alkaloids. Dioscurides, a first-century Greek physician, tells us that a “winecupful” of mandrake root (that is, mandrake root boiled in wine) was used as an anesthetic in ancient Rome. But be careful, he warns—take too much, and one might end up dead.”

[24] According to the Radak Bereishit 30:15 Yaakov spent more time with Rachel because she was upset due to her not having children.

רד"ק בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק טו

(טו) המעט קחתך את אישי - כי בעבור שלא היו בנים לרחל היה יעקב שוכב עם רחל כדי להפיס דעתה:

[25] The Ibn Ezra Bamidbar 2:2, and the Shla Parashat Bamidbar cites a tradition that the flag of Reuven represented the Mandrakes.

אבן עזרא על במדבר פרק ב פסוק ב

באתת - סימנים היו בכל דגל ודגל וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים

ספר השל"ה הקדוש - פרשת במדבר

\{יב\} עוֹד אַעְתִּיק לְשׁוֹן הַצִּיּוֹנִי, וְיִתְבָּאֵר כָּל מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי. זֶה לְשׁוֹנוֹ (פרשת במדבר ד"ה ואף): הַדָּבָר מְקֻבָּל אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, כִּי בְּדֶגֶל רְאוּבֵן הָיָה בּוֹ צוּרַת אָדָם [עַל יְסוֹד הַמִּדְרָשׁ (ראה אבן עזרא, רמב"ן, רא"ש, במדבר ב, ב) 'וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּדֶה'], וְהָיָה חָקוּק בּוֹ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת מֵאֲבוֹת הָעוֹלָם, 'ב' מֵ'אַבְרָהָם' 'צ' מִ'יִצְחָק' 'ע' מִ'יַעֲקֹב', וְהָיוּ [אַרְבַּע] (ה)אוֹתִיּוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.

[26] Reuven likely was staking his claim as heir of his father and considered Billah “merely” a concubine. It is worthwhile to compare Reuvain to Adoniyahu. Also see R’ Shimon Sofer in his Shir Maon Bereishit 35:22.

מלכים א פרק ב, יב-כה

(יב) וּשְׁלֹמֹ֕ה יָשַׁ֕ב עַל־כִּסֵּ֖א דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַתִּכֹּ֥ן מַלְכֻת֖וֹ מְאֹֽד: (יג) וַיָּבֹ֞א אֲדֹנִיָּ֣הוּ בֶן־חַגִּ֗ית אֶל־בַּת־שֶׁ֙בַע֙ אֵם־שְׁלֹמֹ֔ה וַתֹּ֖אמֶר הֲשָׁל֣וֹם בֹּאֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם: (יד) וַיֹּ֕אמֶר דָּבָ֥ר לִ֖י אֵלָ֑יִךְ וַתֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר: (טו) וַיֹּ֗אמֶר אַ֤תְּ יָדַ֙עַתְּ֙ כִּי־לִי֙ הָיְתָ֣ה הַמְּלוּכָ֔ה וְעָלַ֞י שָׂ֧מוּ כָֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל פְּנֵיהֶ֖ם לִמְלֹ֑ךְ וַתִּסֹּ֤ב הַמְּלוּכָה֙ וַתְּהִ֣י לְאָחִ֔י כִּ֥י מֵה֖' הָ֥יְתָה לּֽוֹ: (טז) וְעַתָּ֗ה שְׁאֵלָ֤ה אַחַת֙ אָֽנֹכִי֙ שֹׁאֵ֣ל מֵֽאִתָּ֔ךְ אַל־תָּשִׁ֖בִי אֶת־פָּנָ֑י וַתֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו דַּבֵּֽר: (יז) וַיֹּ֗אמֶר אִמְרִי־נָא֙ לִשְׁלֹמֹ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֥י לֹֽא־יָשִׁ֖יב אֶת־פָּנָ֑יִךְ וְיִתֶּן־לִ֛י אֶת־אֲבִישַׁ֥ג הַשּׁוּנַמִּ֖ית לְאִשָּֽׁה: ... (כב) וַיַּעַן֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְאִמּ֗וֹ וְלָמָה֩ אַ֨תְּ שֹׁאֶ֜לֶת אֶת־אֲבִישַׁ֤ג הַשֻּׁנַמִּית֙ לַאֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ וְשַֽׁאֲלִי־לוֹ֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא אָחִ֖י הַגָּד֣וֹל מִמֶּ֑נִּי וְלוֹ֙ וּלְאֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וּלְיוֹאָ֖ב בֶּן־צְרוּיָֽה: פ

שיר מעון בראשית פרק לה פסוק כב

ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל. אחכז"ל (שבת נ"ה ע"ב) כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. וי"ל כי כאשר נתנה רחל את בלהה שפחתה ליעקב כתיב ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה וכן בזלפה כתיב ותתן אתה ליעקב לאשה, ועתה קרי לה בלהה פלגש אביו ולא אשת אביו. וי"ל כי דווקא לגבי ישראל יש חילוק בין אשה לפלגש כי אשה היא בכתובה וקידושין ופלגש המיועדת לו בלא כתובה וקידושין, אבל גבי בני נח שאיננה נעשית א"א בקידושין רק בביאה והיא בעולת בעל כתיב (לעיל כ' ג'), ומשישלחה לעצמה ויוציאנה מביתו הרי היא גרושה ממנו כדאיתא ברמב"ם פ"ט מהלכות מלכים (ה"ח), לא שייך חילוק בין אשה לפלגש דגם פלגש המיועדת לו היא אשת איש, והנה ברמב"ן (בראשית כ"ו ה', ויקרא י"ח כ"ה) איתא שרק בארץ ישראל קיימו האבות תורת ישראל משפט אלקי הארץ, ובפרשת דרכים (דרוש א') רוצה לומר שאפילו לקולא הי' להם דין ישראל, לכן כל עוד הי' יעקב בחו"ל ולא קיים תורת ישראל רק כבן נח לא הי' חילוק בין רחל ולאה לזלפה ובלהה כי כולם אשת איש המה, רק כאשר בא וישב בארץ ישראל ונכנס לתורת ישראל ואז הי' רק רחל ולאה עקרת הבית לו לנשים בכתובה וקדושין ונמנו בין האמהות, וזלפה ובלהה לפלגשים, וידוע דאנוסת אביו ומפותת אביו מותר (יבמות צ"ז ע"א), ובלהה מותרת היתה לראובן (כי אחר שנתגיירו לא נאסרה עוד בלהה משום שהיתה אשת אביו אשר בן נח חייב עליה כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ופקע איסור עריות מדאורייתא (עיין יבמות כ"ב ע"א), ולא היתה בלהה אח"כ רק פלגש), וזה ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, כאשר נתיישב בארץ ההיא היא ארץ ישראל ונכנסו יעקב ובניו להתגייר לקבל ולקיים תורת ישראל ואז פקע איסורא עריות אשר הי' עליהם כאשר עוד הי' להם דין בני נח כי גר שנתגייר כקטן שנולד, אז וילך ראובן וישכב את בלהה "פלגש אביו" וישמע ישראל שהוא שמע והבין סברת ראובן ויהיו בני יעקב אשר הי' זה שמו עליו בחוצה לארץ שלא ברכו השי"ת בשם זה רק כאשר בא לא"י היו שנים עשר כולם שוים כפרש"י במדרגה אחת כי אז היו כולם נשיו ולא פלגשיו ואינם בני שפחות רק כולם בני נשיו האמתיים, וזה כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה בדינים החלוקים המוזכרים לעיל אלא בלבל בדעתו מצעו של אביו מא"א לפלגש וק"ל.

[27] See Rashi Bereishit 29:25

רש"י בראשית (פרשת ויצא) פרק כט פסוק כה

ויהי בבקר והנה היא לאה - אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה, לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל, וּכְשֶׁרָאֲתָה רָחֵל שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ לֵאָה אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי, עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָן סִימָנִים (מגילה י"ג):

AND IT CAME TO PASS, THAT IN THE MORNING, BEHOLD, IT WAS LEAH —But at night it was not Leah (i. e. he failed to recognise that it was Leah) because Yaakov had given Rachel certain secret signs by which they could at all times recognise one another, and when Rachel saw that they were about to bring Leah to him for the marriage ceremony, she thought, “My sister may now be put to shame”, and she therefore readily transmitted these signs to her (Megillah 13b).

[28] See Rav Yaakov Kamentsky, Emet L’Yakov Bereishit 30:15.

אמת ליעקב בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק טו

״הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י״ לכאורה אם נעיין בדברי לאה אמנו איך שאמרה לרחל, שהיא עקרת הבית [וכדלקמן מ"ו פי"ט ברש"י], שהיא לקחה את אישה, הלוא אדרבה יעקב עבד ברחל, וגם רחל מסרה לה הסימנין שבינה ובין יעקב, ונמצא שלרחל יש לפחות הזכות כמו ללאה, ואף על פי כן לא מצינו שרחל תענה ותשיב הלוא את לקחת ממני את אישי. ועל כרחך צריך לומר דכיון שיעקב נשא את לאה כדין, הרי רחל השניה באה כצרה עליה. ורואין אנו מזה חידוש, שאע"פ שבדיני אדם [לאה] היא האשה ההלכתית, בכל זאת בדיני שמים נשארה [רחל] עקרת הבית, ודו"ק כי זהו ענין גדול בכל השקפות התורה.

[29] See Bereishit Rabbah 72:3, Shir Hashirim Rabbah 7:12.

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה עב:ג

וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי (בראשית ל, יד טו), ... תָּאנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לְפִי שֶׁזִּלְזְלָה בַּצַּדִּיק לְפִיכָךְ אֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ בִּקְבוּרָה, הוּא דְּהִיא אָמְרָה לָהּ (בראשית ל, טו): לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, ...אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זוֹ הִפְסִידָה וְזוֹ הִפְסִידָה, זוֹ נִשְׂתַּכְּרָה וְזוֹ נִשְׂתַּכְּרָה, לֵאָה הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה ב' שְׁבָטִים וּבְכוֹרָה, וְרָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים וּבְכוֹרָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זוֹ הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה עִמּוֹ, רָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה עִמּוֹ.

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ז:יד

רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר זוֹ הִפְסִידָה וְזוֹ הִפְסִידָה, זוֹ נִשְׂתַּכְּרָה וְזוֹ נִשְׂתַּכְּרָה, לֵאָה הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה, רָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר זוֹ הִפְסִידָה וְזוֹ הִפְסִידָה, זוֹ נִשְׂתַּכְּרָה וְזוֹ נִשְׂתַּכְּרָה. לֵאָה הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה שְׁבָטִים וְהִפְסִידָה הַבְּכוֹרָה, רָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה בְּכוֹרָה וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים.

[30] The Ohr Hachaim Bereishit 30:15, seems to sense that these two episodes are related.

אור החיים בראשית פרק ל פסוק טו

לכן ישכב וגו'. ..או ירצה לשון שבועה משום שהם דברים שאין נקנים אלא בשבועה כי לא הקנית לה דבר שיש בו ממש, ועיין מה שכתבתי בפסוק (כ"ה ל"ג) השבעה לי במכר בכורת עשו:

[31] See Explorations Expanded, Parashat Vayishlach.