Healing and Repairing

On the run from a vengeful and possibly murderous brother, Yaakov runs out of daylight and is forced to stop for the night, with no shelter. Using rocks as a pillow, he is overcome by sleep. Like so much of Yaakov’s life, even running away was complicated.

Yaakov had received two independent sets of instructions from his parents; in a sense, he was on a dual journey. He was following the directives of his mother to escape Esav’s fury,[1] and the instructions of his father[2] to find a suitable wife in the home of Lavan, his maternal uncle.[3] Perhaps he allowed himself a moment to savor the irony: finally, both parents had instructed him to do the same thing, even if their motivations were different.[4]

בראשית פרק כ"ח

(י) וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃ (יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃

(10) Yaakov went out from Beersheba and went toward Haran. (11) He came to a certain place, and stayed there all night because the sun had set. He took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep. (Bereishit 28:10,11)

Years earlier, his grandfather’s servant – probably Eliezer[5] – was sent on this same trip, but that earlier journey was described quite differently. While the servant was accompanied by an entourage, carrying precious gifts and jewels – a showy caravan designed to impress upon the prospective bride’s family that the marriage was advantageous, Yaakov has nothing.[6] Perhaps the speed of his departure prevented him from taking appropriate provisions; for whatever reason, he is forced to lie on the ground, like a vagabond, heading out of the land that would one day be known as Israel, a land that would one day be his.

On the other hand, although Yaakov leaves with nothing in hand, he holds something intangible. He has the blessings, and a promise that the future will look very different than the present. His father had given him two blessings: the first, intended for Esav, was a blessing of wealth, of financial security and material bounty; the second, always and exclusively intended for Yaakov, was the blessing of Avraham, which included the inheritance of the Land of Israel. But for now, he was leaving the “promised land,” and despite these blessings, he was empty-handed.

Sleep overcomes him and he has an epiphany. He sees a vision of a ladder, he sees angels dancing up and down the ladder,[7] and he sees a vision of God.

בראשית פרק כ"ח

(יב) וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ: (יג) וְהִנֵּ֨ה ה֜' נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י ה֗' אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ: (יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ: (טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ:

(12) He dreamed. Behold, a stairway set upon the earth, and its top reached to heaven. Behold, the angels of God ascending and descending on it. (13) Behold, Hashem stood above it, and said, “I am Hashem, the God of Abraham your father, and the God of Isaac. The land whereon you lie, to you, will I give it, and to your seed. (14) Your seed will be as the dust of the earth, and you will spread abroad to the west, and to the east, and to the north, and to the south. In you and in your seed will all the families of the earth be blessed. (15) Behold, I am with you and will keep you, wherever you go and will bring you again into this land. For I will not leave you until I have done that which I have spoken of to you.” (Bereishit 28:12-15)

We know little of Yaakov’s inner spiritual world up to this point. His entire reputation is based on one phrase, half of one verse.

בראשית כ"ה

(כז) וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃

When the boys grew up, Esav became a skillful hunter, a man of the outdoors; but Yaakov was a mild (innocent) (unblemished) man- (tam) a dweller of the tents. (Bereishit 25:27)

Yaakov is described as tam, but this description is unclear: Does it mean that he is innocent, lacking guile or even lacking depth of perception? “Does it perhaps imply that he is a complete or unblemished personality? Should this description be seen as a contrast to the description of Esav?[8] Aside from being tam, Yaakov is described as a man who “dwells in tents.” Rashi cites the rabbinic tradition that delineates a vast distance between the two brothers: Esav is a murderous hunter, while in the rabbinic reading, Yaakov is a yeshiva student:

רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כז

ויגדלו הנערים ויהי עשו - כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ קְטַנִּים, לֹא הָיוּ נִכָּרִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵין אָדָם מְדַקְדֵּק בָּהֶם מַה טִּיבָם; כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְנֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, זֶה פֵּרֵשׁ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְזֶה פֵּרֵשׁ לעבודה זרה:

יודע ציד - לָצוּד וּלְרַמּוֹת אֶת אָבִיו בְּפִיו וְשׁוֹאֲלוֹ אַבָּא, הַאֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַתֶּבֶן? כַּסָּבוּר אָבִיו שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת:

איש שדה - כְּמַשְׁמָעוֹ, אָדָם בָּטֵל וְצוֹדֶה בְקַשְׁתּוֹ חַיּוֹת וְעוֹפוֹת:

תם - אֵינוֹ בָקִי בְכָל אֵלֶּה, כְּלִבּוֹ כֵּן פִּיו, מִי שֶׁאֵינוֹ חָרִיף לְרַמּוֹת קָרוּי תָּם:

ישב אהלים - אָהֳלוֹ שֶׁל שֵׁם וְאָהֳלוֹ שֶׁל עֵבֶר:

AND THEY GREW … - ESAV WAS – So long as they were young they could not be distinguished by what they did and no one paid much attention to their characters, but when they reached the age of thirteen, one went his way to the houses of learning and the other went his way to the idolatrous temples.

A CUNNING HUNTER literally, understanding hunting – understanding how to entrap and deceive his father with his mouth. He would ask him, "Father how should salt and straw be tithed"? Consequently, his father believed him to be very punctilious in observing the divine ordinances.

A MAN OF THE FIELD – Explain it literally: a man without regular occupation, hunting beasts and birds with his bow.

A PLAIN MAN – not expert in all these things: as his heart was his mouth (his thoughts and his words tallied). One who is not ingenious in deceiving people is called tam plain, simple.

DWELLING IN TENTS – the tent of Shem and the tent of Eber.[9]

(Rashi Bereishit 25:27)

Citing the midrash, Rashi makes this determination before the boys are even born:

רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כב

ויתרוצצו - על כרחך הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, שֶׁסָּתַם מַה הִיא רְצִיצָה זוֹ וְכָתַב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן רִיצָה; כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תּוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, עוֹבֶרֶת עַל פֶּתַח עֲבוֹדַת אֱלִילִים, עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. דָּבָר אַחֵר מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת.

AND [THE CHILDREN] STRUGGLED – You must admit that this verse calls for a Midrashic interpretation since it leaves unexplained what this struggling was about and it states that she exclaimed "If it be so, wherefore did I desire this" (i.e. she asked whether this was the normal course of child-bearing, feeling that something extraordinary was happening). Our Rabbis explain that the word vayitrozitzu has the meaning of running, moving quickly: whenever she passed by the doors of Torah (i.e. the Schools of Shem and Eber) Yaakov moved convulsively in his efforts to come to birth, but whenever she passed by the gate of a pagan temple Esav moved convulsively in his efforts to come to birth (Genesis Rabbah 63:6). Another explanation is: they struggled with one another and quarreled as to how they should divide the two worlds as their inheritance. (Rashi Bereishit 25:22)

Aside from being somewhat anachronistic, the association of “man of the tents” with yeshiva study is not the straightforward reading (pshat), according to many commentaries. This phrase is often understood as a reference to Yaakov’s vocation: He was, according to this understanding of the text, a shepherd; he lived in tents and moved from place to place in search of grazing lands for his flock.[10]

In rabbinic tradition, shepherds did not always have a reputation for honesty; this description of Yaakov, then, may have been a far cry from indicating spiritual excellence. In fact, it may invite a precisely opposite interpretation: A “man of the tents” is a problematic individual,[11] a vagrant who does not resect boundaries and who is often stigmatized as a thief.[12]

The text itself has offered very little information about Yaakov at this point, and his physical and spiritual circumstances are far less understood than we might have expected. Had God spoken to him before? What had he done to merit this epiphany? Shall we assume, on the basis of one (extremely challenging) reference to God that Yaakov was a spiritual person? The only reference to God made by Yaakov thus far was when he was impersonating his brother Esav, and trying to impress and mislead his father.

Yitzchak made no mention of God when he called in Esav.

בראשית פרשת תולדות פרק כז

(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי: (ב) וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי: (ג) וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צָֽיִד: (ד) וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:

(1) It happened, that when Yitzchak was old, and his eyes were so dim that he could not see, he called Esav his elder son, and said to him, “My son?” He said to him, “Here I am.” (2) He said, “See now, I am old. I do not know the day of my death. (3) Now therefore, please take your weapons, your quiver and your bow, and go out to the field, and take me venison. (4) Make me savory food, such as I love, and bring it to me, that I may eat, and that my soul may bless you before I die.” (Bereishit 27:1-4)

Yitzchak’s instructions, if fulfilled, will result in Esav receiving his father’s blessing – not God’s blessing. Yet when Rivka recounts what she heard, she editorializes and brings God, the source of all blessings, into the picture. 

בראשית פרשת תולדות פרק כז

(ה) וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא: (ו) וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר: (ז) הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י ה֖' לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי:

(5) Rivkah heard when Yitzchak spoke to Esav his son. Esav went to the field to hunt for venison, and to bring it. (6) Rivkah spoke to Yaakov her son, saying, “Behold, I heard your father speak to Esav your brother, saying, (7) ‘Bring me venison, and make me savory food, that I may eat, and bless you before God before my death.’ (Bereishit 27:5-7)

Yaakov’s exchange with Yitzchak accurately reflects what father had said – without any mention of God.

בראשית פרשת תולדות פרק כז

(יח) וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי: (יט) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ:

(18) He came to his father, and said, “My father?” He said, “Here I am. Who are you, my son?”(19) Yaakov said to his father, “I am Esav your firstborn. I have done what you asked me to do. Please arise, sit and eat of my venison, that your soul may bless me.” (Bereishit 27:18-19)

Only when Yaakov is questioned by his father does he introduce God into the equation.

בראשית פרשת תולדות פרק כז

(כ) וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי:

Yitzchak said to his son, “How is it that you have found it so quickly, my son?” He said, “Because The Almighty your God gave me success.” (Bereishit 27:20)

Yaakov does not display a finely tuned God consciousness in his words, and the events of his life – the proverbial “body of work” of his actions up to this moment of revelation under the stars – have been complex at least, and perhaps even disturbing. Until this point he has taken advantage of his brother twice. The description of Yaakov as an ish tam does not solve this problem; it is a moniker we do not understand. While we may be able to qualify, rationalize, explain or even justify his actions, Yaakov’s behavior hardly speaks for itself as spiritually inspired or inspiring.

As Yaakov lies under the stars and God speaks to him, is he surprised, or has he been waiting for and anticipating this communication?

The verses offer us two separate issues to ponder: First, there is the vision that

Yaakov sees, of a ladder upon which angels are ascending and descending. Second, there is content, a specific message that God communicates.

בראשית פרק כ"ח

(יג) וְהִנֵּ֨ה ה֜' נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י ה֗' אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ: (יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ: (טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ:

(13) Behold, Hashem stood above it, and said, “I am Hashem, the God of Abraham your father, and the God of Isaac. The land whereon you lie, to you will I give it, and to your seed. (14) Your seed will be as the dust of the earth, and you will spread abroad to the west, and to the east, and to the north, and to the south. In you and in your seed will all the families of the earth be blessed. (15) Behold, I am with you, and will keep you, wherever you go, and will bring you again into this land. For I will not leave you, until I have done that which I have spoken of to you.” (Bereishit 28:13-15)

The heart of the communication is a reiteration of the blessings Yitzchak had bestowed upon Yaakov: The Land of Israel would be his, his children would be numerous, and God would protect him. But there was also much that was left unsaid: The blessings which Yitzchak intended to give to Esav, which were surreptitiously taken by Yaakov, were not reiterated; those ill-gotten blessings are not mentioned. For that matter, we remain unsure of the significance of Yaakov buying the birthright; that, too, is never addressed. Undoubtedly, Yaakov hears the thundering silence. There are things which he has done, things that lie in the grey areas of morality, which are not “rubber stamped” or approved after the fact. The blessings for physical bounty and power which he has taken are not necessarily his at all.

This may be a part of the message of the vision, as well: The angels ascend and then descend the ladder, indicating that the heavenly blessings of bounty must first be earned down on earth. This may be a visual representation of the rabbinic teaching that every good deed creates an angel[13] who then ascends to heaven and reports before the Divine Throne, and then brings the reward for that deed down to earth. Whether or not this philosophical construct of the mechanics of reward and punishment lie in the subtext of these verses, we cannot help but wonder what the vision of the angels – who unexpectedly begin their circuit on the earth below and then ascend to the heavens - meant to Yaakov, who hears God’s resounding silence regarding the stolen blessing.

Yaakov awakes and expresses his amazement, but the source of his excitement is unclear. Is it the very fact that God has communicated with him, or is it the particular location where he had this vision which elicits his response?

Yaakov makes a vow, and continues on his journey.

Article continues here

-------------------------------------

[1] Bereishit 27:42-45.

בראשית (פרשת תולדות) פרק כז פסוק מב - מה

(מב) וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ: (מג) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה: (מד) וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ: (מה) עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד:

[2] Bereishit 28:1-5.

בראשית (פרשת תולדות) פרק כח פסוק א - ה

(א) וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן: (ב) ק֖וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ: (ג) וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים: (ד) וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם: (ה) וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו:

[3] Rivkah planted this idea is Yitzchak’s mind; see Bereishit 27:46.

בראשית (פרשת תולדות) פרק כז פסוק מו

(מו) וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים:

[4] The text of the Torah notes Yaakov leaving twice, once at the behest of his father 28:5, and the second time in 28:10.

[5] The name of the servant is not mentioned throughout that mission (the entire chapter 24) – though God certainly helps him – so the name “Eli-ezer” seems quite apt.

[6] The Ibn Ezra (Bereishit 25:34) claims that Yitzchak had lost all of the wealth of his father, the Ramban (Bereishit 25:34) forcibly rejects this contention.

אבן עזרא בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק לד

ויבז עשו גם זאת הבכורה, בעבור שראה שאין לאביו עשר. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו. והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צורכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים, מה טעם אמר הביאה לי ציד. ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות? ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך, שהוא אומר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ולמה לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר ויגדל האיש (ברא' כו, יג) קודם זקנתו. ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו, למה חסר השם ממון ליצחק. אולי יודיעונו, למה חסר מאור עיניו. ואל ידחונו בקנה של דרש כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבות השם, ואין כח בדעת האדם להבינם. וכן אחרים אמרו, הנה צאן יש לו, כי רבקה אמרה לו לך נא אל הצאן (ברא' כז, ט), ויתכן שנשאר לו מקנה מעט, גם נכון הוא להיות פי' לך נא אל הצאן, אל מקום הצאן שהן נמכרות:

רמב"ן בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק לד

…ורבי אברהם משתבש בכאן מאד, שאמר כי בזה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאלו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו, בא לידי עוני בזקוניו. והעד, שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צידו, ואלו היה לחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו, לא מכר את בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים מה טעם יאמר אליו הביאה לי ציד. ולמה לא היו ליעקב בגדים חמודות, ולא נתנה לו אמו כסף וזהב לדרך, שאמר (להלן כח כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. למה לא שלחה לו הון, והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר (להלן כו יג) ויגדל האיש, קודם זקנתו. ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו, למה חסר השם ממון ליצחק. אולי יודיעונו למה חסר מאור עיניו, ואל ידחונו בקנה של דרש, כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש כי עמקו מחשבות השם ואין כח באדם להבינם. כל אלו דבריו:

ואני תמה מי עור עיני שכלו בזה, כי הנה אברהם הניח לו הון רב, ואבד העושר ההוא מיד קודם הענין הזה, ומפני זה בזה את הבכורה, כי הדבר הזה היה בנעוריהם קודם היות לעשו נשים כאשר יספר הכתוב, ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים עד כי גדל מאד ויקנאו בו שרי פלשתים, ואחרי כן חזר לעניו והתאוה לציד בנו והמטעמים, ואין אלו רק דברי שחוק. ועוד, כי הכתוב אמר (לעיל כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד, ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני, ואחרי כן (להלן כו ג) ואהיה עמך ואברכך, העשיר והעני אחרי כן. ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקדוש ברוך הוא, כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב):…

[7] For a description of the kinetic movement of the angels as dancing see Sichot Moharan section 86. This idea is expanded in my Echoes of Eden Bereishit 208,209

ספר שיחות מוהר"ן - אות פו

החתונה הוא בחינת סיני כמו שכתוב (קעב): "ביום חתונתו" זה מעמד הר סיני (תענית כו:) וסיני גימטריא סולם. וכתוב: "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" (קעג) הינו רקודין שבשעת רקודין עולה ויורד כי כן דרך רקודין שעולה את גופו ויורד את גופו:‏

[8] See Toldot Yitzchak Bereishit 25:27.

תולדות יצחק בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כז

ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים

ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ידוע שהציד אינו בעיר, אלא לומר שכל מדותיו של יעקב הפך עשו, שיעקב איש תם, ועשו יודע ציד ולא תם, ואיש שדה, ויעקב יושב אהלים.

[9] See the translation of Onkolus Bereishit 25:27

תרגום אונקלוס בראשית כה:כ"ז

וּרְבִיאוּ עוּלֵימַיָּא וַהֲוָה עֵשָׂו גְּבַר נְחַשׁ יִרְכָן גְּבַר נָפֵיק חֲקַל וְיַעֲקֹב גְּבַר שְׁלִים מְשַׁמֵּישׁ בֵּית אוּלְפָנָא:

And the youths grew; and Esav was a man of idleness, a man going out into the field; and Jakob was a man of peace, a minister of the house of instruction. (Targum Onkolus Bereishit 25:27)

[10] See Rashbam Bereishit 25:27, Ibn Ezra Bereishit 25:27, Bchor Shor Bereishit 25:27, Hizkuni Bereishit 25:27, Ibn Caspi Bereishit 25:27, Seforno Bereishit 25:27. See Bereishit 4:20, and the comments of Rashi.

רשב"ם בראשית כ"ה:כ"ז

ודע ציד – לצוד ציד להביא (בראשית כ"ז:ה').

יושב אהלים – רועה צאן אביו, {לפי פשוטו, כי דרך רועים לנטות אהליהם ממרעה למרעה,} כמו שפירשתי אצל יושב אהל ומקנה (רשב"ם המשוחזר בראשית ד':כ').

אבן עזרא פירוש ראשון בראשית כ"ה:כ"ז

ודע ציד – לעולם מלא מרמות, כי רובי החיות בדרך מרמה [וחכמה עלומה] יתפשו. ויעקב הפך עשו, כי הוא איש תם. גם עשו איש שדה, ויעקב ישב אהלים – ויתכן להיותו פירושו כמו: יושב אהל ומקנה (בראשית ד':כ').

ר' יוסף בכור שור בראשית כ"ה:כ"ז

יושב אוהלים – ומקנה, לפי שהרועים עושים אוהלים מפני הצינה ומפני החמה.

חזקוני בראשית כ"ה:כ"ז

ישב אהלים – לפי פשוטו: אהלים של צאן כמו אבי יושב אוהל ומקנה (בראשית ד':כ'). ולפי שעתיד לומר שהיה רועה את צאן לבן קדם ולמדך שאמנתו לרעות צאן.

ר' יוסף אבן כספי בראשית כ"ה:כ"ז

ושב אוהלים – כטעם "יושב אהל" (בראשית ד':כ'), "באהלים תשבו" (ירמיהו ל"ה:ז').

בראשית ד'

(כ) וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃

רש"י בראשית ד':כ'

אבי ישב אהל – הוא היה ראשון לרועה בהמות במדברות, ויושב באהלים חדש כאן וחדש כאן. כשכלה המרעה לצאנו במקום זה, הולך ותוקע אהלו במקום אחר.

[11] Seforno Bereishit 25:27, sees the relaxed life of the shepherd as a perfect life for spiritual contemplation, R’ Dovid Tzvi Hoffman Bereishit 25:27 makes a similar point.

ספורנו בראשית כ"ה:כ"ז

איש שדה – יודע בעבודת האדמה.

ישב אהלים – שני מיני אהלים: האחד אהל רועי, והשני אהל בל יצען, שבו התבונן להכיר בוראו ונקדש בכבודו.

ר' דוד צבי הופמן בראשית כ"ה:כ"ז

איש תם – לפי פילון ἥμερος, כלומר שקט, רגוע, והרי זה חסיד. בניגוד לחייו הפראיים של עשו חי לו יעקב את חייו השקטים של רועה.

יושב אהלים – השווה לעיל ד':כ'.

[12] See Talmud Sanhedrin 57a, and Rashi’s comments, Avodah Zarah, 26a, Shulchan Oruch Chosehn Mishpat 34:13.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נז עמוד א

והתניא: נכרי ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין.

רש"י מסכת סנהדרין דף נז עמוד א

הכי גרסינן: הנכרי וכן רועי בהמה דקה ישראל - שסתמן גזלנים, שמרעים בהמתן בשדות אחרים.

לא מעלין ולא מורידין - לא מעלין אותם מן הבור להצילם מן המיתה, ולא מורידין אותם לבור להמיתם בידים.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כו עמוד א

תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן: העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה - לא מעלין דף כו עמוד ב ולא מורידין, אבל המינין והמסורות והמומרים - היו מורידין ולא מעלין. א"ל, אני שונה: לכל אבידת אחיך - לרבות את המומר, ואת אמרת היו מורידין! סמי מכאן מומר. ולישני ליה: כאן במומר אוכל נבילות לתיאבון, כאן במומר אוכל נבילות להכעיס! קסבר: אוכל נבילות להכעיס מין הוא. איתמר: מומר - פליגי רב אחא ורבינא, חד אמר: לתיאבון - מומר, להכעיס - מין הוי; וחד אמר: אפילו להכעיס נמי מומר, אלא איזהו מין? זה העובד אלילי כוכבים.

שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות סימן לד סעיף יג

הָעוֹבֵר עַל גָּזֵל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, פָּסוּל מִדִּבְרֵיהֶם. כֵּיצַד, {כְּגוֹן שֶׁגָּזַל מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אוֹ (טוּר)} הַחַמְסָנִים, וְהֵם הַלּוֹקְחִים קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִים שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִים הַדָּמִים. וְכֵן הָרוֹעִים, אֶחָד רוֹעֵי בְּהֵמָה דַקָּה וְאֶחָד רוֹעֵי בְּהֵמָה גַסָה שֶׁל עַצְמָם, הֲרֵי הֵם פְּסוּלִים, שֶׁחֶזְקָתָן פּוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם בְּגָזֵל וּמַנִּיחִים בְּהֶמְתָּן לִרְעוֹת בְּשָׁדוֹת וּבְפַרְדֵּסִים שֶׁל אֲחֵרִים.

[13] Mishna Avot 5:11, instead of “angel” the text reads “advocate”.

משנה מסכת אבות פרק ד משנה יא

רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד.

Rabbi Eliezer ben Yaakov said: he who performs one commandment acquires for himself one advocate.