Resources for Yevamos daf 53

מראה מקומות

1.      The משנה says that a יבם is קונה his יבמה even בשוגג, באונס, etc. The רמב"ן suggests that this משנה must be against אבא שאול since אבא שאול says that if a person is not מכוון perfectly לשם מצוה then it is as if he is פּוגע באיסור אשת אח. Since our משנה is clearly talking about a case where the man was not מכוון לשם מצוה and yet it says he is קונה the יבמה then our משנה must not agree with אבא שאול. This assumes that אבא שאול is even talking on a level of דאורייתא. However, the ריטב"א disagrees and says that אבא שאול was only talking on a דרבנן level and our משנה is talking on a דאורייתא level.

There is another fundamental question that arises from our משנה: what about the idea of מצוות צריכות כוונה? The מנחת חינוך in מצוה תקצ"ח אות ו actually says that it may be true that he is קונה the יבמה even when he is מכוון not to do יבום. However, he isn’t יוצא the מצוה  of יבום and he shouldn’t divorce her until he is בועל her לשם מצוה! (The מנחת חינוך’s suggestion is fascinating in and of itself in that a person can be מקיים the מצוה after he was already קונה her. It certainly sounds like he holds the מצוה is the ביאה and not the קנין). However, the קובץ שיעורים in כתובות סימן רמ"ט says a tremendous יסוד: when we say מצוות צריכות כוונה, that is only by a מצוה who’s main point is the מעשה like שופר and סוכה. However, any מצוה which is עיקרו בתוצאה, that is the main point is the result of the מצוה like by צדקה, then everyone would agree that מצוות don’t need כוונה. An example of this (not brought by the קובץ שיעורים) would be the גמרא that says that if a man accidentally drops a coin and a poor man picks it up, the man who dropped the coin gets שכר. In that case he wasn’t מכוון לשם מצוה yet gets שכר מצוה  anyway. Therefore, since the main point of יבום is להקים שם לאחיו, a person can be יוצא even without כוונה. He goes on to say another massive חידוש: this is even true by מצוה הבאה בעברה. In other words, if one steals from the rich and gives to the poor, even though the מעשה גנבה is an עבירה, he still gets שכר for the מצוה when he gives it to the poor.

2.      The משנה says that a ממזרת ונתינה that marries a ישראל כשר will make her פּסול. רש"י says that it can’t mean she becomes פּסול לכהונה since she is already פּסול לכהונה by being a ממזרת. The ריטב"א explains that even if she is a בת כהן she is automatically נפסלה מתרומה since if she is a ממזרת then her mother is by definition a זונה which makes her חלל לכהונה. However, he is מסופּק if that is true but doesn’t explain why. The רשב"א in תשובות הרשב"א סימן אלף ר"א says that we learn she is נפסלה מתרומה from a ק"ו from אלמנה לכהן גדול. Just like by אלמנה לכהן גדול the mother becomes a זונה and the child a חלל, so too by ביאת חייבי כריתות. However, he says that לימוד  would only work to פּסול  a daughter and not a son. In קובץ הערות in סימן מ"ד אות ב he says it is a ק"ו from ממזרת herself: if she is  נפקעה מקדושת קהל, certainly she should be נפקעה מקדושת כהונה! The נפקא מינה he mentions is a לוי who is בא על חייבי כריתות where according to the רשב"א who learns from  אלמנה לכהן גדול, the whole לימוד is only for קדושת כהונה and is not relevant to קדושת לויה. However, according to the קובץ הערות even in that case he would not have קדושת לויה.

Rabbi Millman's Marei Mekomos Halacha

Rabbi Yechiel Grunhaus - Points to Ponder

New Daf Hashavua newsletter - Shavua Matters

Rabbi Mordechai Papoff - English Topics

Rabbi Yaakov Blumenfeld - Shakla Vetarya

Rabbi Azriel Katz - Meforshim Overview

Rabbi Yishai Rasowsky - Tosfos Synopsis