Resources for Yevamos daf 20

מראה מקומות

1.   The משנה says that אלמנה לכהן גדול can’t do יבום  but needs חליצה. The גמרא explains that this even includes an אלמנה מן האירוסין which is just חייבי לאווין. The גמרא asks that אלמנה מן הנשואין we understand since it is חייבי לאוין ועשה but why don’t חייבי לאווין do יבום  since we have of principle of עשה דוחה ל"ת? רבא‘s מסקנא seems to be that it is a גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה. What’s the מסקנא regarding חייבי עשה and חייבי לאווין עשה? תוספות in ד"ה גזרה says that both חייבי עשה and חייבי לאווין עשה are learned from “יבמתו” that מדאורייתא they are not עולה ליבום but are עולה לחליצה. However, the תוספות הרא"ש brings רב יצחק בהר"מ who does not use the פּסוק of יבמתו at all. Rather, he says that even though חייבי לאווין עשה are not זקוקה to the כהן גדול at all, they still do חליצה because of a גזרה אטו אלמנה מן האירוסין (meaning since אלמנה מן האירוסין needs חליצה, we require it from אלמנה מן הנישואין as well). The רא"ש asks two questions on this: First, the simple reading of the גמרא is that the idea of a “גזרה אטו אלמנה מן…”was rejected by the גמרא. Second, it would not explain why חייבי עשה need to do חליצה. He therefore sides with תוספות. The מאירי brings the שיטה of the רב יצחק בהר"מ and says that this שיטה makes a lot of sense since if we are saying that there is no דין יבום מדאורייתא by חייבי לאוויב ועשה, that means there is no זיקה. If there is no זיקה, so how could we envision the Torah requiring חליצה? Doesn’t חליצה just break a זיקה that exists? Rather, it must only be a גזרה דרבנן. The ספר פּרי השדה in סימן י"ח says that you see from here that תוספות must have learned that "יבמתו" teaches us that חליצה has a purpose for the נשמת הנפטר even when there is no expectation ofיבום . This is similar to the question brought in אחרונים (שו"ת עונג יו"ט סימן קע"ו ) as to whether if both the יבם and יבמה have no interest in remarrying if we force them to do חליצה anyway since the purpose of חליצה is not limited to a divorce-type action but rather it is its own מצוה as well with it’s own purpose.   

Regarding the question from חייבי עשה, the רמב"ם in הלכות יבום פּרק ו׳ הל י says that חייבי עשה are עולה ליבום מדאורייתא and don’t doיבום  for the same reason as חייבי לאווין which is גזרה אטו ביאה שניה. This is stunning since we usually would say אין עשה דוחה עשה. The שאגת אריה in סימן ל"ג explains that we see from the רמב"ם a big יסוד: not all עשהs are created equal. An עשה that is בקום ועשה is דוחה and עשה that is שב ועל תעשה.  

2.          There is a famous question of the פּרשת דרכים in דרך מצוותיך חלק ג who asks by חייבי לאווין ועשה, once there is no מצות יבום מדאורייתא, do we say that the original אשת אח comes back and the woman becomes an ערוה, or do we say that the אשת אח leaves and the only איסור is the לאו ועשה. The most obvious נפקא מינה is if one did doיבום  would one be קונה? The רמב"ם in הלכות יבום פּרק ו׳ הל י"א says you are  קונה her to the extent that they are now פּטור מן החליצה which the שער המלך there says is a proof that the אשת אח must not exist. However, the תוספות הרא"ש earlier on דף ג׳ ע"ב asked why חייבי עשה weren’t on the list of people that פּטור their צרה from חליצה ויבום because of their אשת אח. That sounds like the אשת אח did come back. The מאירי here has a somewhat enigmatic line. He says that by חייבי לאווין ועשה, the יבום doesn’t work since there is no מצות יבום, but if you gave her money בתורת קידושין it would work because the status of כהן גדול can be removed (by whomever appointed him). The פּרי השדה (mentioned above) explains that while the fact that קידושין is תופס sounds like the אשת אח leaves, one could argue that it only leaves for the reason the מאירי mentioned—that the status of כהן גדול has the potential to be removed. If it could not be removed perhaps the מאירי agrees that the אשת אח would come back.

Rabbi Millman's Marei Mekomos Halacha

Rabbi Yechiel Grunhaus - Points to Ponder

New Daf Hashavua newsletter - Shavua Matters

Rabbi Mordechai Papoff - English Topics

Rabbi Azriel Katz - Meforshim Overview