Resources for Yevamos daf 7

1.      The גמרא says that רציחה is דוחה עבודה as it says “מעם מזבחי תקחנו למות”. תוספות in ד"ה שנאמר asks that perhaps it isn’t that רציחה is דוחה עבודה but rather that the כהן is like a בעל מום since he killed someone just like a murderer can’t be נושא כפּיו? He answers in his second answer that the רוצח isn’t really  לעבודה פּסול and duchening (in which you bless with your hands) is worse since אין קטיגור נעשה סניגור. The חיד"א in יעיר אזן אות א׳ סימן ע"ט asks that the גמרא in ר"ה in דף כ"ו says we only say the concept of אין קטיגור נעשה סניגור in the קדש קדשים (which is why the כהן גדול only wears white in there) but not outside (which is why he wears golden garments for the other עבודות). So what does תוספות mean when he says אין קטיגור נעשה סניגור? Duchening is outside the קדש קדשים?! He answers that there is a difference between gold which reminds one of the gold of the עגל הזהב, vs. the actual עגל הזהב itself. The hands that killed the person are the actual murder weapons and those have an issue of אין קטיגור נעשה סניגור in any place.

2.      The גמרא says that a ל"ת is more חמור than an עשה and yet עשה is דוחה ל"ת, so "מה לי חמורא רבא מה לי חומרא זוטא". רבי עקיבא איגר in the גליון הש"ס points out the famous רמב"ן in פּרשת יתרו who says that עשה is really greater than ל"ת because עשה comes from אהבה and ל"ת comes from יראה. Most אחרונים understand him to be asking a question on the רמב"ן which is that our גמרא says explicitly that ל"ת is more חמור than an עשה and not the other way around (they answer that even if it is more חמור it עשה is still greater.) If רע"א meant to ask on the רמב"ן, it must be he understood that the assertion of our גמרא that ל"ת is more חמור than an עשה remains even למסקנא. However, the ריטב"א is explicit that the idea of מה לי חמורא רבא מה לי חומרא זוטא is only true in the הוה אמינא but in the מסקנא there is a difference between little and big חומרות. ר׳ נחום in אות פּ"ט says that this is exactly how the רמב"ן learned our סוגיא! In other words, למסקנא we say an עשה is greater than a לאו because it comes from אהבה and we therefore have no source for מה לי חמורא רבא מה לי חומרא זוטא. We find this discussion as well by the תוספות יום הכיפּורים in יומא דף פּ"ג ד"ה טבל who discusses the idea that that we feed a חולה שיש בו סכנה the lowest level איסור first (הקל הקל תחילה) and asks that the רמב"ם is משמע in הלכות מאכלות אסורות פּרק י"ד הל" י"ז that we feed a sick person נבלה (a לאו) better than שביעית אחר זמן ביעור (an עשה). The reason is because עשה is greater as the רמב"ן says in יתרו. רבי עקיבא איגר there disagrees and quotes our גמרא that a לאו is more חמור than a ל"ת. We see there clearly that רבי עקיבא איגר understood our גמרא to be even למסקנא.

3.      The גמרא discusses the fascinating concept of “הואיל ואישתרי אישתרי”. The טורי אבן in מגילה דף ג ע"ב ד"ה ולאחותו asks the following question: the גמרא there says that a  regular נזיר cannot be מטמא לקרובים and a כהן נזיר cannot be מטמא לקרובים as well. He asks why don’t we say הואיל ואישתרי אישתרי by the כהן? Just as we allowed him to be מטמא לקרובים despite his כהונה status, why don’t we allow him to be מטמא to קרובים despite his נזיר status as well? Similarly, the בית מאיר asks a question that on דף ס"א it says a כהן who had a יבמה fall to him and then became a כהן גדול cannot do יבום since she is a בעולה and a כהן גדול is אסור לבעולה. There too, why don’t we say since we allowed אשת אח when she originally fell we should allow בעולה לכהן גדול since הואיל ואישתרי אישתרי. These questions brings us to the יסוד of how הואיל ואישתרי אישתרי works: the אחיעזר in חלק א - אבן העזר סימן ד אות א says that we only say הואיל ואישתרי where you are dealing with being דוחה the same לאו. Going into the בית המקדש when טמא is one לאו with two methods to violate it (מצורע וטבול יום).  עריות are also considered one לאו as the פּסוק puts them all together in the end of the פּרשת עריות. However, כהן and נזיר are two completely different לאווין and one being הותר has no bearing on the other so we cannot say הואיל ואישתרי אישתרי. The same is true for the בית מאיר ‘s case of אשת אח and בעולה לכהן גדול.

Rabbi Millman's Marei Mekomos Halacha

Rabbi Yaakov Blumenfeld - Shakla Vetarya

Rabbi Yechiel Grunhaus - Points to Ponder

New Daf Hashavua newsletter - Shavua Matters