Resources for Taanis daf 2
Rabbi Yitzchok Gutterman
- The גמרא says that we mention גבורות גשמים in the ברכה of תחית המתים. See the ריטב"א here who gives several beautiful explanations as to why the הזכרת גשמים belongs in the ברכה of תחית המתים. Amongst them is an idea that when you bury a dead seed in the ground then water it and it comes to life, it is in a sense a proof to the concept of תחית המתים
- The גמרא says that three keys were not given over to a שליח. תוספות asks that we know that אליהו and אלישע were מחיה מתים (תוספות could presumably have also asked from the fact that there are many stories in the גמרא of אמוראים who were מחיה מתים), so how can the גמרא say that the key to תחית המתים was never given over? He answers that the keys were only given over temporarily. Many אחרונים (ב"ח, גבורת ארי and others) point out that רש"י in ד"ה ואמר ר' יוחנן answered תוספות’s question by saying that the three keys were never all given over together to one person. See the ראב"ד who says that אליהו was מחיה מתים with his כח התפילה which is not the same as having the מפתח.
- The גמרא says that rain on סוכות is a סימן קללה. See the ריטב"א who points out that our גמרא seems to be a סתירה to רבינו אפרים who holds that the סימן קללה is only if it rains the first night where there is a חיוב אכילה בסוכה but not on other days of סוכות. This also seems to be the opinion of the רמב"ם in פּירוש המשניות סוכה פּרק בּ משנה ט. The ריטב"א asks that if that was true, we should not have waited until the end of סוכות to mention משוב הרוח! He answers that many had the גירסא in our גמרא of אינו סימן ברכה as opposed to סימן קללה. As such, we could say that while it is only a סימן קללה on the first day, it is not a סימן ברכה the whole סוכות. See the מאירי who points out that the question was asked on רבי אליעזר, and רבי אליעזר may be לשיטתו as he holds there is a חיוב to eat 14 סעודות on סוכות, in which case it would be a סימן קללה the whole סוכות.
- The גמרא is מסופּק if רבי אליעזר said you begin saying משיב הרוח on the first day of סוכות because he learned it from לולב, or did he say to mention משיב הרוח on the first night of סוכות because he learned it from ניסוך המים. If he did learn it from ניסוך המים, the גירסא we have in our גמרא is that he learned it from the נסכי יין which is brought with קרבנות. See the גבורת ארי who asks how could we suggest that we learn ניסוך המים fromניסוך היין of קרבנות? ניסוך היין can be brought after a קרבן that night, or even ten days later, yet we know that ניסוך המים is only כשר during the ז' ימי סוכות?! Therefore, the גבורת ארי says that the לימוד of ניסוך המים from ניסוך היין is not a full לימוד since the two מצוות are fundamentally different. The ניסוך היין the גמרא is referring to (based on the פּסוקים) is a חובת הקרבן. The ניסוך המים of סוכות is a חובת היום. Even if there was no קרבן, we would still bring the ניסוך המים. In the end, he suggests that our גירסא is incorrect and we never learned ניסוך המים from the נסכי יין of a קרבן. The גבורת ארי is also bothered how we could actually bring the ניסוך המים at night (as רש"י suggests) since the water was put in a כלי שרת which would make it פּסול בלינה when the morning comes. The proof to this is that the גמרא says that for שבת they would draw the water on Friday and put it in a כלי שאינה מקודשת so it wouldn’t be פּסול בלינה. This proves that if you draw the water at night, it will become פּסול בלינה. He rejects the notion that if it was left over for only part of the night it would not be פּסול בלינה. However, see ר' מנחם מזימב"א who says exactly that, and says it is a special היתר for when there is only a “partial” לינה since the שמחת בית השואיבה is supposed to be at night.
*******************************
Click here to download daf summary by Rabbi Chaim Smulowitz (in PDF)
Click here to download Shaklya v'Tarya Summary by Rabbi Yaakov Blumenfeld (in PDF)
*******************************
Rabbi Asher Millman
תענית ב
בע' סדר של מסכת תענית
הקדמת הרמב"ם למשנה - לפיכך דבר על ראש השנה אחרי ביצה, ובכך נשלמו עניני המועדים שנזכרו בתורה. אח"כ נתעסק בפרקים שנזכרו בדברי הנביאים ע"ה והם ימי הצומות שתיקנו נביאים, ולפיכך הסמיך לר"ה תעניות.
הקדמה לבית הבחירה למאירי - וסמכו [לברכות] מסכת תענית להיות גם היא מבארת דרכי התפלה כמוה בהרבה זמנים כענין זמן עצירת גשמים וזמן הצרות והתעניות וכבר ידעת שעיקר הכונה בתעניות הוא התשובה ורוב התפלה אשר הותחל ענינה במסכת ברכות וסמכו אליה אחר זה מסכת מגילה מצד שהתבארו בה קריאות של ספר תורה שבכל השנה ובכללם קריאה שבתעניות ומעמדות שהוזכר ענינם במסכת תענית.
מלאכת שלמה (משניות ריש תענית) - ונלע"ד דלפי [הרמב"ם] ז"ל צריכין אנו לומר דנקט תענית דגשמים ברישא אע"פ שלא נזכרו בספרי הנבואה בהדיא כמו ד' צומות משום שהם צורך לעולם ביותר.
בע' רש"י על מסכת תענית
מראה כהן אוצר מפרשים ב.- נ"ב ע' בס' אמרי בינה להגאון מו"ה צבי הירש חיות זצ"ל שהחליט שם בשו"ת סי' ה' דרש"י ז"ל לא פירש במס' תענית רק קצת מאמרים יחידים ורק איזה תלמיד שה' מאוחר בזמן הוסיף מדעתו על פירש"י ז"ל הרבה וזהו הפירוש אשר לפנינו ובזה א"ש בכ"מ במה שנמצא דברים נפלאים בפי' הזה על מס' תענית ע"ש. וגם אנכי הבאתי ע"ז ראיות ברורות הרבה ע"ז בעז"ה. והמחוור כמש"כ הגאון הנ"ל להצדיק בזה הצדיק דמעיקרא רש"י ז"ל שלא לתלות בו בוקי סריקי ח"ו כמו שנמצא בכ"מ במס' זו להמעיין ישר ודו"ק.
מהר"ץ חיות ב. רש"י- וע' רש"י (סנהדרין קיג.) שכ' בפירוש דאף מפתח אחד לא נמסר לשליח ומזה ג"כ ראיה לזה שהחליטו כלם דהפי' לתענית המיוחס לרש"י אינו מרש"י רק מתלמיד א'.
חיד"א שם הגדולים ח"ב אות ש - הרב הנזכר במשנה לחם הוסיף דפירוש מס' תעניות אינו מרש"י...האמנם אחד זמן ראיתי דמתוך דברי רבינו ישיעה והריטב"א ורבינו בצלאל בהחידושים למסכת תענית נראה בהדיא דפירוש רש"י שלפנינו במסכת תעניות הוא פירש"י ודאי, אלא שמרוב העתקות נפלו כמה ט"ס.
בע' מזכירין ביום אחרון
הגהות אשרי מסכת תענית פרק א סימן א - [מזכירין] דהיינו במוסף וטעמא מפ' בירושלמי כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם ובמוסף מזכיר שליח צבור משיב הרוח ומוריד הגשם ואין היחידים בצבור מתפללין משיב הרוח ומוריד הגשם אלא במנחה ויש נוהגים שלאחר קריאת התורה וקדיש מיד אומר שליח צבור בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ושוב פותח שליח צבור וגם העם מתפללין בלחש מגן ומחיה ואומר משיב הרוח ומוריד הגשם. מא"ז:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיד סעיף ב - אסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"צ רמ"א וי"א שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש משיב הרוח וכו', כדי שהצבור יזכירו בתפלתן, וכן נוהגין.
משנה ברורה סימן קיד ס"ק ב - והיה ראוי להזכיר לרצות לפני הש"י מיו"ט הראשון של חג שנידונין בו על המים אלא לפי שהגשמים הם סימן קללה בחג הסוכות שא"א לישב בסוכה בשעת הגשם אין מזכירין הגשם עד עבור ז' ימי ישיבה בסוכה וראוי היה מן הדין להתחיל להזכיר מיד בליל יום טוב האחרון אלא לפי שבתפלת ערבית אין כל העם בבהכ"נ נמצא זה מזכיר וזה אין מזכיר ויעשו אגודות אגודות ולמה אין מזכירין בשחרית יש שכתבו מפני שאסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"ץ או השמש בקול רם מוריד הגשם קודם התפלה וכדלקמיה וזה א"א להכריז בשחרית מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה ועוד טעם אחר עיין בט"ז.
בע' שו"ט תנא היכא קאי
ריטב"א ב. ד"ה מאימתי- ופירושו הנכון דכל האי גוונא שאין חיובו מפורש בכתוב מעיקרא אית ליה לתנא למיתני חיובא והדר תני זמנא דחיובא...ואמרינן דהתם קאי דתנן מזכירין גבורת גשמים בתחיית המתים...ואקשינן ולתניי' התם מאי שנא דתנייה הכא, ומהדרי' אלא תנא מר"ה סליק דתנן ובחג נידונין על המים...והאי ודאי לפום פשטה לא אתיא שפיר האי תירוצא למאי דבעי' היכא תני חיובא דהזכרת גשמים, אבל ודאי דהשתא נמי סבירא לן דעיקר חיובא התם בברכות תנאי ליה מטעמא דאמרן, אלא דקשיא לן דכיון דההיא בסדר זרעים והא בסדר מועד לא הוה נטיר ליה עד הכא דליתני השתא מאימתי, אי לאו דהכא בסדר מועד הדר תני רמיזא ובחג נידונין על המים ומיניה סליק דרגיל בפומא דרבנן, כדקתני הכא מאימתי.
שיטה לבעל הצרורות - והקשה הראב"ד ז"ל מ"מ אכתי אית לן למיבעי מ"ש דלא קתני לה התם בברכות דתנינן לה בהדיה מזכירין גבורות גשמים וכו', ותירץ הוא ז"ל דהכא בר"ה עיקר...אבל ההיא דברכות לאו עיקרא דדינא הוא.
בע' קושיית הגמ' ומנא לן דבתפילה
שפת אמת שם - לא זכיתי להבין כוונת הגמ' דהא חכמים תיקנו להזכיר גבורת גשמים תוך הזכרת על הגבורות ואפי' אם אין הגשמים מיוחדים בזכות התפילה למה לא יזכירו נמי גבורות הגשם...ואפשר עיקר קושיית הגמ' היא הואיל דאפילו בדיעבד אם לא הזכיר גבורת גשמים מחזירין אותו, וס"ל להגמ' דבהשמיט דבר פרטי כמו מתיר אסורים וכדומה אין מחזירין אותו וע"כ דגשמים שייכי לתפילה טפי מכל מילי וצ"ע.
בע' חיוב תפילה דאו'
רמב"ם סה"מ מצוה ה'- והמצוה החמישית היא שצונו לעבדו יתעלה...שהוא צוה בתפילה.
רמב"ן שם- ומה שדרשו בספרי ולעבדו זה תלמוד ד"א זו תפילה אסמכתא היא או לומר שמכלל העבודה שנלמוד תורה ושנתפלל אליו בעת הצרות.
חידושי הגר"ח הלכות תפילה- אבל יש להוסיף עוד, לדעת הרמב"ם דחובה התפילה ומצותה הוי מד"ת, ואפילו להחולקים על הרמב"ם היינו רק בחיובה אבל קיומה וענינה הוי לכו"ע מד"ת.
בע' שלש מפתחות
דרך ה' ח"ב פ"ה - והנה, שם האדון ברוך הוא בטבע כל פקיד, לעמד על משמרתו ולקים בגבורה מה שנמסר בידו, ולא ידחה ממשמרתו אלא באותו הסדר שסדר האדון ברוך הוא. דרך משל, שר האילנות ישתדל ויתאמץ להחזיק אילנותיו, ואולם בהיות הגזרה מלפניו יתברך שמו, יחזק השר הרוח את הרוח כפי מה שיגזר עליו, וידחה שר האילנות כפי זה ויעקרו כפי זה מאילנותיו בכח הרוח...כי יש המלאכים פקידי הטבע הגשמי המחזיקים כל חלקי הגשמיים בחקותיהם הטבעיים.
תוס' נדה טז: ד"ה מלאך - ואף ברי שהוא שר מטר אין עושה אלא ברשות הקב"ה.
מי נדה שם - ומ"ש דאף ברי אינו עושה אלא ברשות הקב"ה, וכוונתו דשאר כל דבר מוסר הקב"ה הדבר דרך כלל להשר ומנהיג ואין צריך להיות נמלך על כל פרט ופרט, אבל במטר הוא צריך להיות נמלך על כל פרט ופרט בפני עצמו בהקב"ה.
ב:
בע' ניסוך המים
חידושי הגרי"ז על מס' תמורה יד:- וביאר בגר"ח דצ"ב בדיך ניסוך המים, אם זה חשוב כמו ניסוך היין השייך לקרבן, דהתורה ריבתה דבחג יש לקרבן ב' ניסוכים ניסוך היין וניסוך המים, או דאין זה חובת הקרבן אלא חובת היום דהיום מחייב בניסוך המים אבל אין זה שייך להקרבן כלל ואין זה ניסוך של הקרבן. וביאר הגר"ח דזה תלוי אם ילפינן מנסכיה דבשני ניסוכים הכתוב מדבר ע"כ דנתרבה שני נסכים והוי חובת הקרבן, אבל אם ילפינן ניסוך המים מהלמ"מ ע"כ זה חובת היום.
בע' ניסוך המים באורתא
מאירי שם - וכל צריך שתדע שניסוך המים אינו אלא ביום כענין לולב. ומתוך כך אתה צריך להזהר שלא לגרוס כאן מה ניסוך המים בלילה אלא מה ניסוך בלילה...אבל ניסוך המים אינו בלילה שהרי נסכים הבאים מחמת זבח הם ונסכים הבאים מחמת זבח אינם זמנם אלא ביום. ולא עוד אלא שהתבאר במסכת סוכה במי ניסוך שאף לקדשן בכלי בלילה לא...ומעתה התבאר לך ממילא שאין גורסים על צד זה מה ניסוך המים בלילה. וכן גדולי המפרשים כתבו שאעפ"י שאין מנסכין אותם ולא אף לקדשן בכלי מן הלילה הקודם מ"מ קדשת הפה יכול להקדישן בלילה ואין עובר מזה משום בל תקדיש כדין מקדיש בעלי מומין ודברים שאין ראויין.
תהלה ליונה (שם) - ולכאורה לפי מה שנתבאר דעצם ניסוך המים אינו כשר בלילה יש להקשות איך ילפינן ריצוי דהזכרה דהוי מאורתא מריצוי דניסוך המים, הלא ריצוי דניסוך המים עצמו אינו אלא ביום. ומתרצים בשם הגרי"ד סאלוויציק זצ"ל דאי לילה לא חשיב זמן ניסוך לא היו המים מתקדשין דאין מתקדשין אלא בזמנן, וכיון דמתקדשים ע"כ צ"ל דלילה חשיב כבר זמן ניסוך.
ברכת אברהם שם- [דברי תוס'] צ"ע, ממה נפשך, אם ניסוך המים מחובת הקרבן, כיצד שייך לנסך לפני הקרבן, הא בנסכים הבאים עם הזבח לא יתכן לקיים זה קודם הזבח, יעויין במנחות אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח, ובע"כ צ"ל דניסוך המים אינו אלא חובת היום ולא חובת הקרבן, כמבואר בגבורת הארי (ד"ה מה), ולכן א"א לאחר זמן, ולא כנסכים הבאים עם הזבח שמביא גם אחרי עשרה ימים, א"כ מה שייך לומר שאינו חייב לנסך אלא בתמיד של שחר, איזה מחייב התמיד של שחר, הא המחייב היום, דאם לא כן, כיצד יצא לפני החיוב, אלא דזמנו כל הלילה וכל היום, ומה עדיף אחר תמיד של שחר מאחר חצות, ולכאורה י"ל זריזים מקדימים למצות. ביום י"ל תדיר קודם. וצ"ע.
בע' ניסוך יין ומים בתערובות
רמב"ם תו"מ י' ו'-ז'- כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח ודבר זה הלכה למשה מסיני. ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו. ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד יצא. ואם הקדים ניסוך המים לזבח אפילו נסכן בלילה יצא.
קרית ספר שם - ועם ערה זה לתוך זה ונסך שניהם מכלי אחד יצא דשם ניסוך חד הוא וכיון דיין מזוג פסול דבעיא מידי דמשכר מים חשיבי בגוויהו ויצא מידי ניסוך המים ונראה דאף ידי ניסוך היין יצא אע"ג דיין מזוג פסול דהא דפסול היינו רביעית ההין מזוג דליכא רביעית יין כדכתיב ונסכו יין רביעית ההין אתה מנסך ולא את המזוג אבל הכא דאיכא רביעית יין יצא ידי ניסוך יין ומים.
כתבי הגרי"ז זבחים עח: - והנה צ"י אם על יין מזוג ליכא שם מים כלל על המים. ונראה להוכיח מהא דכתב הר"מ גבי עירב של מים בשל יין, היינו שעירבם ביחד ומ"מ נתקיים דין ניסוך המים, אף דהוי מזוג וע"כ דבאמת גם ביין מזוג יש שם יין על המים, והא דפוסל במקוה הוא משום דבמקוה הוי יין דבר הפוסל, דהרי פוסל גם בשינוי מראה, וכיון דעל יין מזוג יש עליהם שם יין פוסל את המקוה, דנהי דלא בטל מהם שם מים וכמו שכ' אבל ע"י שם יין שעליהם פוסלין אל המקוה, זהו עיקר החילוק שבין ניסוך למקוה, דבניסוך לא איכפת לן בשם יין, רק שיהיו מים, דכיון דגם על יין מזוג שם מים עליהם כשרים לניסוך, אבל במקוה דייו הוי דבר הפוסל, להכי גם במזוג כיון דשם יין עליהם פוסלים.
עמק ברכה דף קיב - ולענ"ד נראה, דהא דייו מזוג פסול לדבי מזבח, לדעת הרמב"ם היינו מטעם דהמים מבטלין אל היין...א"כ כל זה דווקא כשנתערבו במים של חול, אבל כאן שנתערבו נסכי היין בנסכי המים, דכם המים הוי קדשי מזבח והוו עולין, הרי קיימ"ל דעולין אין מבטלין זה את זה, וע"כ שפיר יצא ידי ניסוך היין.