Parshas Balak - Shishi
(כז) וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃ (כח) וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃ (כט) וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽם׃ (ל) וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
(כז) וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם אִיתָא כְעַן אֲדַבְּרִנָּךְ לַאֲתַר אָחֳרָן מָאִים יְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ וּתְלוּטֵיהּ לִי מִתַּמָּן: (כח) וּדְבַר בָּלָק יָת בִּלְעָם רֵישׁ רָמָתָא דְּמִסְתַּכְּיָא עַל אַפֵּי בֵית יְשִׁימוֹן: (כט) וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק בְּנֵה לִי הָכָא שַׁבְעָא מַדְבְּחִין וְאַתְקֵין לִי הָכָא שַׁבְעָא תוֹרִין וְשַׁבְעָא דִכְרִין: (ל) וַעֲבַד בָּלָק כְּמָא דִי אֲמַר בִּלְעָם וְאַסֵּק תּוֹר וּדְכַר עַל כָּל מַדְבְּחָא:
27. Balak said to Balaam, “Come now. I will take you to a different place. Perhaps there will be desire before Hashem and you will curse it for me from there.” 28. Balak took Balaam to the top of the summit,[1] which overlooks the face of the wasteland place.[2] 29. Balaam said to Balak, “Build for me here seven altars. Prepare for me here seven bulls and seven rams.” 30. Balak did as Balaam said. He offered up a bull and a ram on each altar.
Chapter 24
(א) וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהֹוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃ (ב) וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃ (ג) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃ (ד) נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃ (ה) מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ (ו) כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃ (ז) יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃ (ח) אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃ (ט) כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרְכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃ (י) וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃ (יא) וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃ (יב) וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃ (יג) אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃
(א) וַחֲזָא בִלְעָם אֲרֵי תַקִּין קֳדָם יְיָ לְבָרָכָא יָת יִשְׂרָאֵל וְלָא הֲלַךְ כִּזְמַן בִּזְמַן אֶלָּהֵן לָקֳדָמוּת נְחָשַׁיָּא וְשַׁוִּי לְמַדְבְּרָא אַפּוֹהִי: (ב) וּזְקֵף בִּלְעָם יָת עֵנוֹהִי וַחֲזָא יָת יִשְׂרָאֵל שָׁרָן לְשִׁבְטוֹהִי וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ: (ג) וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵמַר בִּלְעָם בְּרֵיהּ בְּעוֹר וְאֵמַר גַּבְרָא דְּשַׁפִּיר חָזֵי: (ד) אֵמַר דִּשְׁמַע מֵימַר מִן קֳדָם אֵל וְחֵזוּ מִן קֳדָם שַׁדַּי חָזֵי שְׁכִיב וּמִתְגְּלֵי לֵיהּ: (ה) מָא טָבָא אַרְעָךְ יַעֲקֹב בֵּית מֵישְׁרָיךְ יִשְׂרָאֵל: (ו) כְּנַחֲלִין דְּמִדַּבְּרִין כְּגִנַּת שַׁקְיָא דְעַל פְּרָת כְּבוּסְמַיָּא דִּנְצִיב יְיָ כְּאַרְזִין דִּנְצִיבִין עַל מַיָּא: (ז) יִסְגֵּי מַלְכָּא דְּיִתְרַבָּא מִבְּנוֹהִי וְיִשְׁלוֹט בְּעַמְמִין סַגִּיאִין וְיִתְקוֹף מֵאֲגַג מַלְכֵּיהּ וְתִתְנְטֵל מַלְכוּתֵיהּ: (ח) אֱלָהָא דְּאַפֵּקִנּוּן מִמִּצְרַיִם תָּקְפָּא וְרוּמָא דִּילֵיהּ יֵיכְלוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְסֵי עַמְמַיָּא סַנְאֵיהוֹן וּבְבִזַּת מַלְכֵּיהוֹן יִתְפַּנְּקוּן וְאַרְעַתְהוֹן יַחְסְנוּן: (ט) יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא לֵית מַלְכוּ דִתְזַעְזְעִינֵיהּ בְּרִיכָךְ יְהוֹן בְּרִיכִין וְלִיטָיךְ יְהוֹן לִיטִין: (י) וּתְקֵף רוּגְזָא דְבָלָק בְּבִלְעָם וּשְׁקָפִנּוּן לִידוֹהִי וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם לְמֵילַט סַנְאַי קְרִיתָךְ וְהָא בָּרָכָא מְבָרְכַת לְהוֹן דְּנַן תְּלַת זִמְנִין: (יא) וּכְעַן אֵזִיל לָךְ לְאַתְרָךְ אֲמָרִית יְקָרָא אֲיַקְּרִנָּךְ וְהָא מְנָעָךְ יְיָ מִן יְקָר: (יב) וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק הֲלָא אַף לְאִזְגַדָּיךְ דִּי שַׁלְּחַת לְוָתִי מַלֵּלִית לְמֵימָר: (יג) אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֵי בֵיתֵיהּ כְּסַף וּדְהַב לֵית לִי רְשׁוּ לְמֶעְבַּר עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ לְמֶעְבַּד טַבְתָא אוֹ בִישְׁתָא מֵרְעוּתִי דִּימַלֵּל יְיָ יָתֵיהּ אֲמַלֵּל:
1. Balaam saw that it was appropriate before Hashem to bless Israel and he didn’t go, as on previous times, but to greet omens. He turned his face towards the wilderness.[3] 2. Balaam raised his eyes and saw Israel camped by its Tribes, and a spirit of prophecy from before Hashem settled on him. 3. He took up his parable and said, “Thus says Balaam son of Beor, and thus says the man who sees well;[4] 4. thus says one who hears a word from before God, who sees a vision from before the Almighty; he lies down and it is revealed to him. 5. How good is your land, Jacob, the place of your camp, Israel! 6. Like streams that are led, like an irrigated garden by the Euphrates, like spices that Hashem planted, like cedars that are planted beside the water. 7. The king who will be elevated from its sons will thrive, and he will reign over many peoples. Its king will conquer Agag and its sovereignty will be exalted. 8. God, Who brought them from Egypt, strength and majesty are His. The children of Israel will devour the property of the nations, their enemies. They will delight in the spoils of their kings and they will inherit their lands. 9. It will rest. It will dwell with strength like a lion and like a mighty lion; no one would rouse it. Those whom you bless are blessed and those whom you curse are cursed![5] 10. Balak’s anger intensified against Balaam. He struck his palms and Balak said to Balaam, “I called you to curse my enemies and behold, you have surely blessed them these three times! 11. And now, go to your place! I said I would surely honor you, and behold Hashem has withheld the honor from you.” 12. Balaam said to Balak, “Didn’t I also tell your messengers whom you sent to me, saying, 13. ‘(Even) if Balak were to give me his house full of silver and gold, I would lack permission to violate the decree of God’s word[6] to do good or bad from my desire.[7] That which Hashem will say is what I will say.’
[1] Chumash: “Peor,” the name of an idol.
[2] Onkelos treats the Hebrew “Y’shimon” (wasteland) as a proper noun.
[3] So Ramban. A version of questionable authenticity, cited by Rashi, reads, “He turned his face to receive the calf that Israel made in the wilderness.”
[4] Rather than “the man of the open eye.”
[5] As opposed to “Those who bless you are blessed and those who curse you are cursed.”
[6] Chumash: “God’s mouth.”
[7] Chumash: “from my heart.”
Volume 1: Bereishis and Shemos on Amazon and from Kodesh Press!
Volume 2: Vayikra, Bamidbar and Devarim on Amazon and Kodesh Press!
Two-volume set on Kodesh Press!