ז מפרישין חלה בחוצה לארץ מדברי סופרים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל ואין מביאין חלת חוצה לארץ לארץ כשם שאין מביאין תרומה וביכורים משם ואם הביא מניח אותה עד ערב הפסח ותישרף כתרומה

ח שלושה דינין לחלה בשלוש ארצות כל הארץ שהחזיקו בה עולי בבל עד כזיב מפרישין בה חלה אחת כשיעור והיא נאכלת לכוהנים

ושאר ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצריים ולא החזיקו בה עולי בבל שהיא מכזיב ועד אמנה מפרישין בה שתי חלות האחת נשרפת והאחת נאכלת ומפני מה מפרישין בה שתי חלות מפני שהחלה הראשונה טמאה שהרי לא נתקדשה אותה הארץ בימי עזרא וקדושה ראשונה בטלה משגלו והואיל והיא ארץ ישראל מפרישין בה חלה אחד מארבעים ושמונה ושורפין אותה

ומפרישין חלה שנייה ונותנין אותה לכוהן לאוכלה כדי שלא יאמרו תרומה טהורה נשרפת שהרי נשרפה הראשונה אף על פי שלא נטמאת טומאה ידועה לכול וזו השנייה אין לה שיעור אלא כל הרוצה מפריש מפני שהיא מדבריהם

וכל הארץ שמאמנה ולחוץ בין בסוריה בין בשאר הארצות מפרישין שתי חלות אחת לשריפה כדי שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת ואחת לאכילה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל והואיל וזו וזו מדבריהם מוטב לרבות בנאכלת לפיכך של שריפה אין לה שיעור אלא כל שהוא ושל אכילה אחד מארבעים ושמונה וזו של אכילה מותרת לזבים ולזבות ואין צריך לומר לשאר טמאים