Rabbi Yitzchok Gutterman

1. The גמרא says that there is no obligation to beמזכיר the רוחות, טל, or עבים since they never completely stop. The פּשטות of our גמרא is that all three of those items are the same. See the ר"ן on דף א' ד"ה וצריך who asks that if this were so, why is it that we are מזכיר the רוח in the ברכה of תחיית המתים in the winter, but don’t ever daven for it in ברכת השנים, whereas טל is mentioned in the summer (according to נוסח ספרד) in תחיית המתים, and all year long in ברכת השנים (many ראשונים such as the ר"ן, ריטב"א, and מרדכי mention that there was a מנהג of saying ותן טל לברכה in the summer). And yet we are never מזכיר the clouds! He answers that dew is helpful all year round so we mention it at some point in שמונה עשרה all year round. Wind, however, is only helpful (for the earth) in the winter to dry out the land and not so in the summer, so we only mention it in the winter. We only say טל in ברכת השנים and not in תחיית המתים during the winter and mention רוח only in המתים תחיית  and not in ברכת השנים to show that neither one is a real חיוב, as opposed to גשם which is a חיוב and therefore mentioned in both places. Clouds are never mentioned since their utility is not recognized by most people. See the ריטב"א who asks the same questions and gives somewhat similar answers. He adds that the we always say ותן טל ומטר לברכה because although dew itself never stops, there is a dew that is not good, so we are davening for dew of ברכה. Regarding not mentioning clouds in davening, he says that clouds are only helpful when there was just a small amount of rain, so asking for it would be a פּתיחת פּה לשטן that the rain shouldn’t be so plentiful.

 

2. תוספות in ד"ה בימות brings the ירושלמי that notes if you said מוריד הטל in תחיית המתים when you should have said מוריד הגשם, you are still יוצא. This is also the פּסק of the רי"ף, רמב"ם (פּרק י' הל' ח') ראב"ד. However, see the ריטב"א here who disagrees and says that since our גמרא didn’t make any distinctions, it must be that the בבלי holds you aren’t יוצא. Furthermore, if there is no חיוב to mention it, how can it replace something that there is a חיוב to say? Interestingly, see the רבינו יונה בברכות דף י"ט: בדפּי הרי"ף ד"ה ואומרים who splits it and says that while saying מוריד הטל is sufficient בדיעבד in the winter, if you said ותן טל לברכה without mentioning מטר you are not יוצא. The reason is that any שבח is sufficient for תחיית המתים, whereas if you didn’t ask for rain, you didn’t really ask for anything since dew comes anyway.

 

3. The תוספות mentioned above also states that if a person isn’t sure if they said מוריד הגשם or not, if it is within thirty days of changing to מוריד הגשם a person can assume that they did not say it since a person’s tongue stays on autopilot for thirty days until it adapts to the new program. See the תשובות מים חיים חלק או"ח סימן כ"ב who says that this is only true if the שמונה עשרה is exactly the same. However, on ר"ה where we say ובכן תן תן פּחדך, if you aren’t sure if you said המלך הקדוש, you can assume that you did since the whole ברכה differs so you wouldn’t have been on autopilot. This is quoted by the משנה ברורה סימן תקפּ"ב ס"ק ד who says that למעשה one should not repeat שמונה עשרה in that case.

 

4. See the שו"ת רע"א קמא סימן מ"ו who proves from our גמרא that if someone swears to not do two separate things, (such as swearing they won’t be shul president and gabbai) they can still do one of them. The proof is from our גמרא‘s question that if dew never stops, why did אליהו swear to make it stop raining? רע"א asks why the גמרא didn’t ask a stronger question: if dew never stops, how could אליהו have sworn falsely? It must be that the שבועה was not an issue since when he swore it would not rain and have dew, the intention is that both won’t happen but one might. Therefore, when someone swears they won’t do two things, they mean they won’t do both together but are not swearing they won’t do one.

*******************************

Click here to download daf summary by Rabbi Chaim Smulowitz (in PDF)

Click here to download Shaklya v'Tarya Summary by Rabbi Yaakov Blumenfeld (in PDF)

*******************************

Rabbi Asher Millman

תענית ג.

בע' שיטת ר' נתן 

גבורת ארי מסכת תענית ג.- קשה לי לר' נתן מנלן דניסוך יתירה דרבי קרא הוא דוקא בחג אימא כל ימות השנה נמי דהא הסך נסך גבי תמידי דכל השנה נאמר...והא ודאי ליכא למימר דלרבי נתן אין הכי נמי דניסוך המים כל השנה דליתא דלא לישתמיט תנא למיתנא דניסוך המים כל השנה ונימא רבי נתן היא...ויש לומר דודאי רבי נתן נמי אקרא דונסכיה דרבי עקיבא דכתיב גבי חג סמיך אלא דרבי עקיבא דאמר מיא נפקא ליה משום דרמיזי מיא כרבי יהודה בן בתירה ורבי נתן לית ליה הא ונפקא ליה דחד מיא מדלא כתיב או הסך הסך או נסך נסך כדמסיק. והשתא גלי קרא דונסכיה דהני תרי נסוכים דנפקא ליה מהסך נסך אינו אלא בחג לחוד דאי כל השנה ונסכיה דגבי חג למה לי.

שלמי תודה מסכת תענית ג.- הא דלא קאמר הגמרא דס"ל כריב"ב והא דהוצרך להנסך הסך דאתא קרא לומר דניסוך כל שבעה נ"ל דר"נ תלמידיה דר"מ ור"מ תלמיד דרע"ק כמ"ש בספר הכריתות בסדר התנאים ומסתמא כרביה דרביה ס"ל.

צפנת פענח קונטרס השלמה השמטה א- אך באמת כ"כ בזה דיש ב' מיני ניסוך יין עי' מ"ש רבינו פ"ב מהל' מעה"ק ה"ב דנסכים על קרבן של כל השנה היו נשפכין על היסוד דהוה כמו שיריים של דם והוא בגדר כפרה ושמחה דמנחות דף כ'... אבל אם התנדב יין וכן בזמן החג אז הי' נשפכין בספלין ובגדר אכילה ושתי' עי' רש"י סוכה דף מ"ט ע"ב דשכר ר"ל שתי' ורש"י זבחים דף צ"א ע"ב ואז הי' נותנים בו מלח כמו הקטרה עי' מ"ש רבינו בהל' מעה"ק פט"ז הי"ד ובהל' תמידין ומוספין פ"י ולכך מבואר בזבחים דף ס"ג ובסוכה דרק בזמן ניסוך המים אז צריכין להוליך על הכבש גם יין דאז מנסכין ע"ג המזבח... וזה ר"ל בתענית דף ב' ע"ב גבי הסך נסך ואימא תרוייהו דחמרא ור"ל דיהי' אז ב' מיני נסכים אחד על היסוד וא"צ מלח וא' בספלים וצריך מלח.

בע' עשר נטיעות ערבה וניסוך המים כל שבעה הל"מ

חידושי הגר"ח מסכת מועד קטן דף ג:- מתני' עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה לממ"ס, ובזמן דליכא ניסוך המים ליכא דינא דנטיעות. וצ"ע אמאי לא נקט בזמן דליכא ערבה הסמוכה לעשר נטיעות והיינו לאחר החורבן דליכא מזבח ליכא עשר נטיעות, כיון דהעיקר דרוצה לאשמועינן דתלויים במזבח ובמקדש וזהו הסימן דבזמן דליכא מזבח ליכא דינא דנטיעות, וא"כ מצי למינקט ערבה דתלוי במזבח. [ועי' בריטב"א שהעיר כן ע"ש]. ויש לומר לפ"מ דאיתא בזבחים (דף נ"ט ע"א) דמזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו, וכן הדין לענין מנחות כמו שכ' התוס' שם (בד"ה עד), וממילא הדין לגבי ערבה דצריך להקיף סביבות המזבח אף בזמן דליכא מזבח יכולים להקיף סביבות מקום המזבח, דלגבי זה גם נחשב מזבח כמו דלגבי הקטורת נחשב מזבח, וממילא אף בזמן דליכא מזבח יש דינא דערבה, ולא שייך לומר בזמן דליכא ערבה, אבל לגבי ניסוך המים דבעינן ניסוך ע"ג מזבח, וכמו זריקת הדם דעל מקום המזבח לא מהני כדאיתא בזבחים (שם) מודה רב בדמים, וא"כ ניסוך המים א"א בזה"ז ולכך נקט שפיר בזמן דליכא ניסוך המים דהיינו דליכא מזבח ליכא גם עשר נטיעות, [וממילא גם ליכא ערבה].

בע' עשר נטיעות

תוספות רי"ד מסכת מועד קטן דף ג:- עשר נטיעות נ"ל דלא איצטריכא הילכתא לנטיעות גופייהו דמאי דהוא חורש תחת הנטיעות לאו לצורך שביעית הוא עושה אלא כדי שיתעבו נטיעותא דבודאי מה שהוא חורש תחת הזקנים מעצרת ואילך אינו חורש אלא בעבור שיעשו פירות בשביעית וחריש זה ודאי היא אסור וכן נמי מה שחורש שדה הלבן מן הפסח ואילך וכל מה שאדם עושה בששית לצורך שביעית הוא אסור אבל הנטיעות אינו חורש תחתיהן כדי שיעשו פירות בשביעית אלא כדי שיתעבו ויעלו אילנות והילכך מותר לחרוש תחתיהן עד ראש השנה ולא איצטריכא הילכתא אלא להתיר כל בית סאה בשבילן עד ר"ה.

בע' מצות ערבה

תוספות מסכת סוכה דף מה.- זוקפין אותן בצדי המזבח היינו לאחר שהקיפוהו פעם אחת למ"ד ערבה בנטילה.

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק כ' הל' כ'-כא'- הלכה למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת חוץ מערבה שבלולב, ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב, ושיעורה אפילו עלה אחד בבד אחד. כיצד היתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה וזוקפין אותן על צדדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח, ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה תוקעין ומריעין ותוקעין, חל יום שבת להיות בתוך החג אין זוקפין ערבה אלא אם כן חל יום שביעי להיות בשבת זוקפין אותה בשבת כדי לפרסמה שהיא מצוה.

שם הל' כג- בכל יום ויום היו מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת ואומרין אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הושיעה נא, וביום השביעי מקיפין את המזבח שבע פעמים.

ברכת אברהם תענית ג.- הרי בהדיא [מדברי הרמב"ם] שמפרש מש"כ במשנה בכל יום ויום מקיפין את המזבח לא קאי אערבה אלא אלולב, אבל רש"י ותוס' ס"ל דזה המשך מתחילת המשנה של מצות הערבה.

בע' אליהו התשבי מתושבי גלעד

רש"י מלכים א יז' א'- מארץ ששמה תושב.

תד"ה ויאמר- לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן היושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר"י טרוט"י משם הר"י בה"ר יצחק ממלאון.

רד"ק שם- מעיר ששמה תושב היה תחילה ואח"כ ישב בגלעד.

בע' בטל וברוחות לא חייבו

רש"י שם- משיב הרוח ומוריד הטל לא חייבוהו חכמים להזכיר אפילו בימות הגשמים.

תוס' שם- לפיכך אין קפידא לומר מוריד הטל אפילו בימות החמה.

הריטב"א שם- עיקר הפירוש לא חייבו חכמים להזכיר טל ורוחות בשום זמן, ואפילו בזמן שרגילין להזכיר כגון טל בימות החמה ורוחות בימות הגשמים.

ג:

בע' שבועת אליהו

מהרש"א שם- בחידושי ע"י כתב קשיא לן אדרבה טפי הו"ל לאקשויי היכא אשתבע לבטלה דהא לא אפשר דמיעצר...ואענה חלקי גם אני דלפי מאי דס"ד השתא הגם אם טל אינו נעצר מכ"מ באותן שני אליהו היה נעצר מכח שבועתו דאליהו וע"ד ותגזר אומר ויקם לך מה שהצדיקים גוזרין הקדוש ברוך הוא מקיים גם בכה"ג שהוא כנגד הטבע ולעיל דקאמר ואלו טל לא קאמר ליה דלא מיעצר הקדוש ברוך הוא כיון דודאי אליהו אתשיל אשבועתיה ואח"כ אמר הקדוש ברוך הוא ואתנה מטר לא הוצרך הקדוש ברוך הוא לומר ואתנה טל וגו' כיון דהטל לא מיעצר ממילא ירד הטל מיד דאתשל אשבועתיה והשתא שפיר הוה מתקיים שבועת אליהו בין במטר בין בטל ולא תקשי ליה אלא כיון דלא מיעצר הטל אשתבועי על הטל למה ליה דלא הוה ליה לאשתבועי אלא אמטר דהוי סגי ליה בהכי ולא הוה ליה לאשתבועי אטל לשנות גזירת שמים דטל לא מיעצר ומשני דקושטא הוא דאטל דלא מיעצר לא משתבע לשנות גזירת שמים אלא אטל שלא יהיה לברכה הוה משתבע ובזה מתיישב במה שפרש"י גבי שלא דלא מינכר מילתא כו' דאי הוה אומר ואתנה טל ומטר היה אחאב מקנטרו ואומר לו שלא נעצר עכ"ל שיש לדקדק בתחלה דקא"ל אליהו לאחאב חי ה' וגו' אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו' אמאי לא היה חושש אליהו שאחאב יקנטר לאמר לו שלא נעצר אבל לשיטתנו ניחא דמעיקרא כשא"ל לאחאב כן הבין אחאב אף על גב דלא נעצר טל נשבע אליהו שיהיה נעצר באותן שנים כמ"ש לעיל אבל אח"כ כשלא היה נעצר הטל ולא היה משתבע אליהו אלא אפי' טל דברכה לא אתי לא יודה בזה אחאב ויקנטר עליו ולכך לא הזכיר טל לסוף.

רבי עקיבא איגר שם- וכי מאחר דלא מעצר אלי' אשתבועי למה לי', קשה אמאי פריך בלשון למה ליה לאשתבועי דמשמע דהוי רק יתור, ולא פריך יותר דהוי ליה שבועת שוא כיון דלא מעצר, ואולם אם נימא דבלשון ב"א שניהם כאחד משמע ניחא, כיון דנשבע שלא יהי' טל ומטר והיינו שניהם יחד זהו לא הוי שוא דהא אפשר שיהיה טל לחוד ולא מטר, מש"ה פריך דלמה ליה לאשתבועי על טל כיון דלא מעצר, ובודאי יהיה הכרח שיהיה טל ולא מטר, ה"ל לאשתבועי רק על מטר לחוד.

שפת אמת שם- בגמ' ולהדרי' לטל דברכה משום דלא מינכרא מילתא, פי' רש"י ולא הי' אחאב מודה כו', עי' מ"ש המהרש"א בזה וע"פ דבריו מדויק נמי לשון הגמ' אשתבועי ל"ל דטפי הו"ל להקשות האיך אשתבע דהוי שבועת שוא ולפי' המהרש"א א"ש, מיהו עיקר פירש"י קשה דהא קב"ה לאלי' אמר ולא לאחאב, ולולי פירש"י הייתי מפרש ולהדרי' לטל דברכה פי' להזכיר בתפלה טל דברכה ומהדרינן משום דלא מינכר פי' דעיקר הגבורה בטל לא שייך להזכיר כיון דלעולם לא מיעצר רק מה שהיא לברכה בזה אינו ניכר כח הגבורה לכן אין מזכירין.

בע' א"א לעולם בלא ישראל

חידושי אגדות למהר"ל עבודה זרה דף י עמוד א- ויש לפרש ג"כ מה שאמר כשם שא"א לעולם בלא רוחות ר"ל בלא רוחות ממש, כמו (בראשית א') ורוח אלקים, כי האדם וכל בעלי חיים אי אפשר להם בלא רוחות, שאין הרוח רק התנשבות האויר הקר, ובאויר הזה עומד הכל שאם אין האויר היה מת האדם וכל ב"ח. וכמו שהרוחות קיום העולם כך [ישראל], ומפני כך ראוי שיהיה מקומם כל העולם, מאחר שא"א לעולם בלא ישראל. ולכך ישראל יש להם התיחסות אל כל העולם, שישראל נותנים קיום אל הכל, לכך פי' אותם בד' רוחות שהם כל העולם. וכך פי' הכתוב כי כארבע רוחות פרשתי אתכם, ר"ל שפיזר את ישראל בד' רוחות, מפני שישראל הם כמו ד' רוחות לפי שהם ד' רוחות הנמשכות שהם קיום העולם, כך ישראל יש קיום העולם, ולכך פיזר אותם בד' רוחות שהם קיום כל העולם, לפי שמהם ד' רוחות הנמשכות. ואל יקשה לך מה שהיו ישראל במצריים והוא מקום מיוחד, כי עדיין לא היה לישראל מעלה העליונה הזאת ולכך היו במקום פרטי. והתבאר לך כי עצם גלותם מה שפיזר אותם בד' קצוות העולם מורה זה מעלתם, ודבר זה יש להבין כי היא הוראה גמורה על מעלת ישראל*).

חידושי בתרא שם- וז"ל [רש"י] "שאין העולם מתקיים אלא בשביל ישראל והכי אמר קרא כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם לרוחות עולם, כדי שיתקיים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" ע"כ. והיינו כשהיו ישראל במדרגתם הגבוהה, היו קובעים משמרות ללמוד יומם ולילה, ולא היה רגע בכ"ד שעות של היום בלי תורה, אבל משירדו ממדריגתם, ובארץ ישראל לא היה לימוד תמידי כנ"ל, פיזרם קב"ה לד' רוחות שבעולם, ומכיון כשבחלק א' מן העולם הוא יום, בחלק השני הוא לילה, וכן מתחלקים השעות  שבין יום ולילה לכל מיני חלקי כדור הארץ, ונמצא שכשהיהודים יחיו במקומותיהם לומדים אף ביום לבד, יש כיסוי של לימוד התורה בכל השעות שבכ"ד שעות.

בע' מוריד הטל בימות הגשמים

תוספות שם- אבל אם דילג שלא אמר לא גשם ולא טל אין מחזירין ובימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו אכן אם אמר מוריד הטל בימות הגשמים אין מחזירין.

חידושי הריטב"א שם- וזה שאמרו שאם לא אמר מוריד הגשם בימות הגשמים מחזירין אותו, אוקמוה בירושלמי (שם) שלא הזכיר לא טל ולא מטר, אבל אם אמר מוריד הטל אין מחזירין אותו, אבל בגמ' שלנו לא אמרו כן אלא נראין להם דברים כפשוטן דכל שלא הזכיר גשם מחזירין אותו, ולא חששו להזכרת הטל, ולא תלו החזרה אלא בהזכרת הגשם, וכן בדין שהרי בהזכרת הגשם הוא בחיוב, ובהזכרת הטל אין שם שום חיוב ולא שום קפידא ואפילו אומר מפריח הטל, והיאך יתרום וישלול מן הפטור על החיוב ויצא בו ידי חובתו.

בית הבחירה (מאירי) שם- רוב המפרשים כתבו שאם לא הזכיר גשם בימות הגשמים אם הזכיר טל אין מחזירים אותו שהזכרת טל בדיעבד פוטרת של גשם ובתלמוד המערב שבפרק אין עומדין אמרוה כן ולשונם בזה היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירים אותו והקשו שם והתניא לא חייבו חכמים להזכיר לא דמי האי דמצלי ומיקל להאי דמצלי ולא מיקל ונראה שהקושיא חוזרת לסוף השמועה ר"ל בטל והזכיר של גשם והיה סבור שמצד שלא הזכיר טל הוא והשיבו שאם לא אמר לא טל ולא גשם אין מחזירים אבל טעם החזרה מפני שכשהוא עומד בטל והזכיר של גשם הרי הזכיר לשון קללה מה שאין כן בגשם והזכיר של טל וי"א לדעת זה שאם הזכיר את שתיהן חוזר ומה שפרשנו בשמועה זו שבתלמוד המערב היא היא שטתנו וכן דעת גדולי הפוסקים ולשון מיקל הוא לשון קללה...ומ"מ מגדולי תלמידיהם חולקים עליהם בכך ומפרשים שמועה שבתלמוד המערב בדרך אחרת והוא שהם מפרשים מיקל מלשון קולא וסוברים שהקושיא חוזרת על ראש השמועה ר"ל בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו ושאל בה מאחר שהטל לא חייבו בו להזכיר הרי הזכרתו כמי שאינה והאיך אין מחזירין אותו והרי הוא כמי שלא הזכיר לא טל ולא מטר ותירץ לא דמו למאן דמצלי ולא מיקל כלומר שאינו מזכיר כלל אף דבר קל למאן דמצלי ומיקל ר"ל שמזכיר מיהא דבר הקל ואף על פי שלענין פסק כך הוא לענין פירש מיהא אין דבריהם נראין וכ"ש שלדבריהם עומד בטל ולא הזכיר לא טל ולא גשם מחזירין אותו ולא יראה כן:

בית יוסף או"ח ס' קיד אות ה ד"ה ומ"ש- ותמיהא לי כיון דתנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר היאך הזכרת הטל עולה במקום מה שחייב להזכיר גשם וצריך לומר שכיון שבגבורות אין אנו שואלים אלא מזכירים לשבח להקב"ה נהי דלכתחלה צריך לשבחו שהוא מוריד הגשם שהוא דבר הנעצר וצריך להתפלל עליו מכל מקום בדיעבד אם שבחו בטל אף על פי שמתוך שאינו נעצר אין צריך להתפלל עליו מאחר ששיבח מיהא בדבר שהוא צורך העולם אין מחזירין אותו אבל כשלא שיבח לא בטל ולא במטר מחזירין אותו:

בע' חוזר לומר משיב הרוח בשמוע תפילה

תוספות שם- והיכא דלא מזכיר בגבורות מזכיר בשומע תפלה דהכי קאמר בירושלמי ומה שאלה שהיא מדוחק אומר בש"ת הזכרה שהיא מרווח לא כ"ש וכי היכי דשואלין בש"ת הוא מזכיר בש"ת ואפילו הזכיר קודם שומע תפלה אינו אומר עד שיגיע לש"ת.

רא"ש מסכת ברכות פרק ד- ומיהו בגמ' דידן לא הזכיר לומר גבורת גשמים בשומע תפלה ואפשר דפליג אירושלמי בהא *או שמא פשוט היה לו הק"ו כדאיתא בירושלמי מיהו מצאתי ברוב הספרים שכתוב בהן טעה ולא אמר הזכרה בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה וגם רב אלפס ז"ל הביא כן אלמא פליג אירושלמי.

ברכת אברהם ברכות כט:- די"ל דס"ל דלבבלי ענין הזכרת גשם שייך לעצם מטבע הברכה של ברכת גבורות, דבימות הגשמים, הזכרת גבורות גשמים מעיקר חובת הברכה, וכל שמפסידה משנה ממטבע של ברכה, והירושלמי ס"ל דאינו אלא הזכרה בעלמא, לכן אין זה עיכוב הברכה, ורק חיוב הזכרה, ולכן ס"ל דשייך להזכיר בשומע בתפילה.

אור שמח הלכות תפילה  פ' י הל' ח- בגמרא (ברכות כט, א) טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחה"מ מחזירין אותו כו', הנה כל הפוסקים פסקו כפי תלמודא דילן דמשיב הרוח כו' אינו אומר בשומע תפלה, והירושלמי (שם פ"ה ה"ב) קאמר דקו"ח להזכרה שהיא מריוח שאומרה בש"ת, וטעמא דתלמודין נראה, דדוקא בטל ומטר שכל הני המה שאלות ובקשות מהבורא יתברך, וכי לא שאל טל ומטר לא קלקל השאר, רק מה שחסר לו השאלה, ולכך מזכירה [כדין שאר צרכיו] בשומע תפלה, אבל גבורת גשמים אם אינו מזכיר מה שחייבוהו חכמים הוא כפוחת משבחי הבורא יתברך, דהענין דאמרינן לקמן דף (למ"ד) [לג, ב] סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך כו', דשבחי הבורא יתברך מצד פעולויתיו אין חקר ואין שעור, רק אנשי כנה"ג תקנו להזכיר מה שמושג בחוש, וכי מוסיף [על] מה שאנו רואים במוחש ע"כ נותן גבול וערך בשבחיו יתברך, וכי מזכיר שבחי הבורא בלא משיב הרוח הרי כמקצר בשבח הבורא ממה שמושג בחוש לכל רואה, וא"כ הוא דומה למלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלס בשל כסף, ולכן מה שצריך לחזור הוא משום דהשאר שאמרם אמר בקלקול, ומה יהני במה שיאמר בשומע תפלה, וזה מושכל ישר.

בע' לחזור לומר משיב הרוח או ותן טל ומטר

תוס' שם- ואפילו הזכיר קודם שומע תפלה אינו אומר עד שיגיע לש"ת והיכא דלא אמר בשומע תפלה אי נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לש"ת ואי לא חוזר לראש בין לא אמר מוריד הגשם ובין לא אמר ותן טל ומטר  וכן הפסק.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פ' י ה' ט- מי ששכח שאלה בברכת השנים אם נזכר קודם שומע תפלה שואל את הגשמים בשומע תפלה, ואם אחר ח שבירך שומע תפלה חוזר לברכת השנים, ט ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפלתו חוזר לראש ומתפלל שנייה.

ברכת אברהם ברכות כט:- וטעם תוס' מבואר היטב ברבינו יונה, שכיון שפשר לתקן בשומע תפילה למה לחזור לברכת השנים ולהוסיף ברכות שלא לצורך. [וטעם הרמב"ם נראה] שלעולם לכתחילה צריך לברך ברכת השנים כפי הברכה הנצרכת בימות הגשמים, ומה שיצא בשומע תפילה אינו אלא בדיעבד, שהרי אינו ברכה בפנ"ע על זה. והטעם שסמכו על זה, כדי שלא יצטרך לחזור, אבל אם חוזר אינו ראוי לחזור לברכה שכבר אמר כתיקונה, דזה כאילו אומר פעמיים  אותה ברכה, לכן קבעו לחזור לברך עלינו, שהיתה שלא כתיקונה, וחוזר לומר אותה כתיקונה.

חידושי הגר"ח מסכת ברכות דף כו:- בשכח ולא אמר טל ומטר במנחה בערב - שבת, דהדין דמתפלל ערבית שתים, ואף דבערבית לא יזכיר טל ומטר. וכבר הקשו התוס' (בד"ה טעה) בשכח לומר יעלה ויבא, מה מועיל מה שיתפלל ערבית שתים כיון שעכשיו כבר אינו ר"ח ואינו אומר יעלה ויבא. אולם בטל ומטר אין להקשות כן משום דטל ומטר הוא מסדר התפילה וכשלא אמר הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים, וכאילו לא התפלל כלל, אבל יעלה ויבא רק חיוב הזכרה היא, ולא הוי כלא התפלל, רק שחייב להתפלל שנים כדי שיזכיר יעלה ויבא, וע"כ שפיר מקשו מה מהני כשיתפלל ערבית שתים.